סדר פדיון הבן
אבי הבן מביא בנו בכורו לפני הכהן ואומר לו:
זֶה בְּנִי בְּכוֹרִי שֶׁנִּתְחַיַּבְתִּי לִפְדּוֹתוֹ מִכֹּהֵן וְלָתֵת לוֹ חָמֵשׁ סְלָעִים:
ונותנו בחיקו של כהן וביד האב החפץ שירצה לתת בפדיון בנו ∙ והכהן אומר לאבי הבן:
אֵי זֶה חָבִיב לְךָ הַחֵפֶץ הַזֶּה אוֹ בִּנְךָ?
והאב אומר לכהן:
בְּנִי חָבִיב לִי:
ומברך אבי הבן:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן הַבֵּן:
ואם הוא פודה את עצמו מברך:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן הַבְּכוֹר:
אומר שהחיינו:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָינוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה:
ואחר כך נותן החפץ לכהן ואמר אבי הבן לכהן:
הָא לְךָ חֵפֶץ זֶה בַּחֲמֵשֶׁת סְלָעִים לְפִדְיוֹן בְּנִי:
והכהן לוקח החפץ מיד אבי הבן ואומר הכהן:
יָצָא בְּכוֹר זֶה לְפִדְיוֹן וְחֵפֶץ זֶה נִכְנָס לַכֹּהֵן:
וי”א:
זֶה תַּחַת זֶה . זֶה חֲלוּפוֹ שֶׁל זֶה . זֶה תְּמוּרַת זֶה:
ומוזגין לו את הכוס ומברך עליו הכהן:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן:
ונהגו להביא הדס ∙ ומברך:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא עֲצֵי בְּשָׂמִים:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדֵּשׁ עוּבָּר בִּמְעֵי אִמּוֹ . וְיָצַר אוֹתוֹ בְּאַרְבָּעִים יוֹם . וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים . עוֹר וּבָשָׂר הִלְבִּישׁוֹ . וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִין סִכְכוֹ . חַיִּים וְחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמּוֹ . וּפְקוּדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחוֹ . וּמֵאַהֲבַת יְהֹוָה עַמּוֹ . וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבָּע לַאֲבוֹתֵינוּ . הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם . בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה מִיַּד מִצְרָיִם . וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּמִצְרָיִם . רֵאשִׁית אוֹנִים בְּאָהֳלֵי חָם . וְאֶת בְּכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל הִצִּיל . וַיְקַדְּשֵׁם לַעֲקֵדַתֹו . וְצִוָּה לִפְדּוֹתָם חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים לְגוּלְגּוֹלֶת . כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמָר וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִפְדֶּה בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הוּא . וְצִוָּה לָתֵת פִּדְיוֹנָם לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וּלְבָנָיו אַחֲרָיו לְחֹק עוֹלָם כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמָר וְנָתַתָּ כֶּסֶף לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו פְּדוּיֵי הַעוֹדַפִים בָּהֶם: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל בְּפִּדְיוֹנָן:
וישתה הבכור ואמו מן הכוס · ואחר יאמר הכהן:
יֵצֵא כֶּסֶף זֶה לְחוּלִין וּבְכוֹר זֶה יִכָּנֵס לְחַיִּים טוֹבִים וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן:
ואחר כך יברך הכהן את הבכור ויאמר לו ברכת כהנים:
יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ . יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ . יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם . וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם:
וברכות אחרות כגון אלו:
בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה . בָּרוּךְ אַתָּה בְּבוֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתְךָ . בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים לֹא יִהְיֶה בְּךָ עָקַר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ . וְהֵסִיר יְהֹוָה מִמְּךָ כֹּל חוֹלִי וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל שֹׂנְאֶיךָ . יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ:
ואומר:
שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי . עֶזְרִי מֵעִם יְהֹוָה עוֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ . אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שׁוֹמְרֶךָ . הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה שׁוֹמְרֶךָ יְהֹוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ . יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה . יְהֹוָה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ . יְהֹוָה יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
ואם שם הבכור אברהם יאמר לו זה הפסוק:
וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ:
ליצחק:
וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ יְהֹוָה:
ליעקב:
וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים . וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם:
לישראל:
אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּיהֹוָה מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ:
ללוי:
בָּרֵךְ יְהֹוָה חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן:
ליהודה:
לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים:
ליוסף:
וַיְהִי יְהֹוָה אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ . בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה:
לשמואל:
וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל הֹלֵךְ וְגָדֵל וָטוֹב גַּם עִם יְהֹוָה וְגַם עִם אֲנָשִׁים:
לדוד:
וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל וַיהֹוָה עִמּוֹ:
ולאם הנער יאמר:
כִּי יָמִין וּשְׂמֹאל תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ . וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְהֹוָה וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ . יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ:
היו לו נשים רבות וכלן בתולות וביכרו זכרים חייב לפדותן, פטר רחם ∙ אמר רחמנא, בכורות הן לכהן, ולא לנחלה ∙ ולמה הוצרך הכתוב לומר כל בכור בני אפדה ∙ לומר שאם לא פדאו אביו, הוא חייב לפדות את עצמו ∙ מכאן אתה למד שחייב אדם ללמד את בנו תורה ∙ ואם לא למדו הוא חייב ללמד את עצמו קל וחמר מפדיון: