ר' יצחק בר שֵׁשֶׁת בֶּרְפֶת (ריב"ש) – (ברצלונה, פ"ו [1326] – אלג’יר, קס"ח [1407])[1]
ריב"ש כתב שלש קינות על קהילתו היהודית החרבה בברצלונה. בשלושתן מייחל הוא להחלפת הגלות הזמנית בבר-צלון בישיבת קבע בהר-ציון.
את קינתו "יגדל מספד וקינים" הוא מסיים עם ראשי תיבות שמו יצחק, המעורבים עם שם עירו וקהילתו היהודית הנחרבת, ברצלונה[2]:
יגדל מספד וקינים
יִגְדַּל מִסְפֵּד וְקִינִים, יְעֹעֵרוּ / זַעְקַת שֶׁבֶר נְשׁוּאֵי תְלָאוֹת,
יִתֵּנוּ קוֹל וּבִבְכִי יְמָרֵרוּ, / יֵשְׁבוּ אֶרֶץ וְיֵרְדוּ פְּלָאוֹת.
הֵן הִכָּה צוּר בְּחַרְבּוֹ בְּנֵי חֵילוֹ, / שׁוֹד וָשֶׁבֶר בְּאַרְצוֹ וּבִגְבוּלוֹ
וּבְהֵיכָלוֹ, / נָצוּר מִכָּל מִשְׁמָר.
צִחֵה צָמָא הֲמוֹנַי וְכָל חֵילָם, / וּמְזֵי רָעָב וְקֶטֶב מְרִירִי,
אָחֲזוּ שַׂעַר מְרוֹמִים לְקוֹל נִפְלָם, / הִגְלָה עַמִּי וְשָׁכַן חֲרֵירִי.
זוּלָתֶךָ אֲדוֹנִים בְּעָלוּהוּ, / אָכְלוּ אֶת יַעֲקֹב, וַיְכַלּוּהוּ
וַיְכַלּוּהוּ, / מֵחַרְבָּם לֹא נִשְׁמַר.
חֵיל בַּת צִיּוֹן לְאֶרֶץ וְכִלָּיוֹן, / מִגְדַּל עוֹפֶל בְּתוֹכֵךְ לְמִשְׂגָּב,
בִּפְשָׁעַיִךְ וּמִרְדֵּךְ בְּאֵל עֶלְיוֹן, / בִּבְנוֹתַיִךְ בְּרֹאשׁ כָּל רְחוֹב גַּב.
נִדָּחַיִךְ בְּאֵין אוֹן וּמָנוֹחַ / הָלְכוּ לִפְנֵי מְרַדֵּף בְּלִי כֹחַ,
וַתָּשׁוֹחַ / נַפְשֵׁךְ, שַׁדַּי הֵמַר.
קַדְרוּת לָבְשׁוּ שְׁחָקִים, וְכוֹכָבִים / אָסְפוּ נָגְהָם, וְצָעֲקוּ בְּבִכְיָה
הֵן אֶרְאֶלָּם לְבָתִּים מְחֻטָּבִים / תַּבְנִית הֵיכָל, וְהֻוכַּת שְׁאִיָּה,
חֹרֶב בַּסַּף, שְׁמָמָה בְּהַר חָמַד / אֵל לְשִׁבְתּוֹ, וְטַעְמוֹ לֹא עָמַד,
אַשּׁוּר כִּלְמַד / הִלְּכוּ בוֹ, וְרֵיחוֹ נָמַר.
בִּרְבוֹת שׁוֹאָה שְׁלוֹמִים תְּיַחֵלוּ, / חִזְקוּ בָּנִים וְחַכּוּ יְשׁוּעָה,
כִּי עוֹד תִּירְשׁוּ שְׁלַל צַר וְתֹאכֵלוּ / בָּתִּים מָלְאוּ, וְאֶרֶץ זְרוּעָה.
צוּר מוֹשִׁיעַ יְחַכֶּה לַחֲנַנְכֶם, / כִּי עוֹד חָזוֹן וְיָרוּם לְרַחֶמְכֶם,
וֵאלֹהֵיכֶם / נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר.
כך גם בקינתו "לשוד עירי גדול כים שברי" שם העיר חוזר בכל בית.
לשוד עירי גדול כים שברי
לְשׁוֹד עִירִי / גָּדוֹל כַּיָּם שִׁבְרִי, / וְלַחְמִי רוֹשׁ וּתְלָאָה.
יְחִתֵּנִי / צוּר חֶלְקִי וּלְבָבִי,
יְקִימֵנִי / לְמַטָּרָה אֶל אוֹיְבִי,
וְתַחְתֵּנִי / אֶרְגַּז, וּבִבְשָׂרִי / אֵין מְתוֹם, וְנֶגַע נִרְאָה.
צְעָדַי צָד / מִלֶּכֶת בִּרְחוֹבוֹתַי,
וְשָׂם בַּסַּד / רַגְלַי, פַּעְמֵי מַרְכְּבוֹתַי,
וְהֵן יִסַּד / צִיּוֹן אֶל עִירִי / פִּנַּת יִקְרַת מְסֻלָּאָה.
חֲמוּדוֹתַי / לְמַרְגִּיזֵי אֵל לְנַחֲלָה,
וְדִמְעוֹתַי / לְמַכָּתִי כִּי נְחַלָה,
וּבְחוֹמוֹתַי / וּבֵית כְּבוֹד יַעְרִי / בָּאוּ רַבִּים וְנִכְאָה.
קְרוֹא אֵבֶל / וּמִסְפֵּד אֶל יוֹדְעֵי נֶהִי,
וְצִיר וְחֵבֶל / אֶל כָּל עוֹבֵר לוּ יְהִי,
כְּלִי נֵבֶל / לְקוֹל בּוֹכִים וְכִנּוֹרִי, / לְנַחְלָתִי כִּי נִלְאָה.
בְּרִיחֶיהָ / אַרְצִי בַּעְדִּי לְעוֹלָם,
פְּתָחֶיהָ / נִסְגְּרוּ וְאָנוּ בְּאֶבְלָם,
צְמָחֶיהָ / עָבְשׁוּ, וְעִיר הֲדָרִי / נִגְאֲלָה, וְהוֹי מוֹרָאָה.
רְאוֹת נָקָם / אֲקַו בְּשֵׂעִיר וּבְנֵי עַמּוֹן,
לְהַתִּיקָם / לְיוֹם הֲרֵגָה שְׁכוֹל וְאַלְמוֹן,
גְּמוּל לְחֵיקָם / זְרוֹעַ אֵלִי עוּרִי, / בַּמַּמְלָכָה הַחַטָּאָה.
בַּהֲגִיגִי / תִּבְעַר אֵשׁ בְּקִרְבִּי,
לְמַבְלִיגִי / שׁוֹד וָשֶׁבֶר בְּכָל סְבִיבִי,
אֶזְכְּרָה נְגִי- / נָתִי עַרְבִּי וְשַׁחְרִי, / וָאֶשְׁתּוֹמֵם עַל הַמַּרְאָה.
יָהּ, הֲקָצוֹר / קָצְרָה יָדְךָ מִפְּדוּת,
וְצַר יַעְצוֹר / בְּעַמְּךָ בִּכְבֵדוּת,
וְאָמְרָה צוֹר / הֶאָח בִּנְפוֹל נִזְרִי, / הֶחֳרָבָה אִמָּלְאָה.
שְׁבִי גִבּוֹר / הֲיֻוקַּח אוֹ יִמָּלֵט,
וְאִם יִשְׁבּוֹר / מוֹטוֹת צַר בִּי שׁוֹלֵט,
בְּבֵית הַבּוֹר / יִרְדֶּה בִּי בָּחֳרִי / וּבְכוֹבֶד מַשָּׂאָה.
שְׁבִי נֶאֱנָחָה / בַּת עַמִּי, וְשַׂק חִגְרִי,
וְגַם קָרְחָה / הַרְחִיבִי כְּנִשְׁרִי,
וּלְשִׂמְחָה / מַה זּוֹ עוֹשָׂה אִמְרִי, / לְהִתְקָרֵב וְתָבוֹאָה,
תְּהִי מִסְעָד / וְעֵזֶר אֶל גּוֹלָתִי
לְבַל תִּמְעַד, / וְשׁוֹבְבָה אֶל נַחְלָתִי,
וּמִגִּלְעָד / הָבֵא נָא הַצֳּרִי / לִשְׁאֵרִית הַנִּמְצָאָה.
חֲזַק נִמְהַר / לֵבָב נִכְאֶה לְהַר צִיּוֹן
בְּרוֹשׁ תִּדְהָר / בְּנוֹת הֵיכָל וְאַפִּרְיוֹן,
בְּרֹאשׁ כָּל הַר / יִהְיֶה נָכוֹן הָרִי, / וְעַל גִּבְעָה נִשָּׂאָה.
גם בקינת "ארץ חפץ נדחיך" על געגועיו לציון החריבה, הוא משלב את הדימויים שהביא בקינות האחרות ובהן אותיות שמו יצחק, ברצלונה וציון כמו "ברוש" "צל". בשיר זה רומז לתקווה על פריצה מתוך ברצלון אל ציון: (אולי אחרי שעזב אותה לאלג'יר).
ארץ חפץ נדחיך
אֶרֶץ חֵפֶץ, נִדָּחַיִךְ / יוֹם יוֹם שוֹאֲלִים בִּגְלָלֵךְ,
צוֹפִים שוֹאֲפִים לִמְנוּחַיִךְ / לֵאמֹר ‘בֵּית ה’ נֵלֵךְ!',
שָלוֹם רַב, קִרְיַת מֶלֶךְ, / שָלוֹם מֵאֵת צִבְאוֹתַיִךְ,
יְהִי שָלֹום בְּחֵילֵךְ, / שַלְוָה בְּאַרְמְנוֹתַיִךְ!
צִיּוֹן הָעִיר הַהֻלָּלָה / מֵאָז לִצְבִי וּלְכָבוֹד,
עָלַיִךְ רוּחִי חֻבָּלָה, / עָלַיִךְ לִבִּי יִדֹּד.
יִדֹּדוּן בִּשְבִי וּנְדוֹד, / יִדֹּדוּן כָּל מַחֲנוֹתַיִךְ,
כִּי אֵש אָכְלָה הֵיכָלֵךְ / וַתֹּאכַל יְסוֹדוֹתַיִךְ.
חִשַּבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם / דוֹרוֹת וּשְנוֹת עוֹלָמִים,
פָּרַצְתִּי יָמָּה וָקֶדֶם / מָשַלְתִּי עַל הָעַמִּים.
כַּמָּה לִי אֵשֵב מַשְמִים, / צִיּוֹן, עַל שֹד חוֹמוֹתַיִךְ?
לָמָּה קוֹדֵר אֶתְהַלֵּךְ / עַל תִּלֵּךְ וְשוֹמְמוֹתַיִךְ?
קִרְיַת מָשׂוֹשׂ עִיר עָז לָנוּ / מָלֵאת קִצֵּךְ וּצְבָאֵךְ,
כִּי תַם פֶּשַע רַב הֶגְלָנוּ, / תַּם עָוֹן, נִרְצָה חֶטְאֵךְ.
צוּרֵךְ לָאוֹר יוֹצִיאֵךְ, / יִרְפָּאֵךְ מִמַּכּוֹתַיִךְ,
כִּי נִחַם אֶת הֵיכָלֵךְ, נִחַם אֶת כָּל חָרְבוֹתַיִךְ.
בַּת צִיּוֹן, הַשְפִּילִי שֵבִי / עַל כָּבוֹד גָּלָה מִמֵּךְ,
עַל בָּנִים הָלְכוּ בַשֶּבִי / מָה אַשְוֶה לָךְ וַאֲנַחֲמֵךְ?
אֵין שַׂר, אֵין שֵבֶט תּוֹמֵךְ, / אֵין מֵקִים יְרִיעוֹתַיִךְ,
שִיתִי כַלַּיִל צִלֵּךְ, / חִגְרִי שַׂק בְּחוּצוֹתַיִךְ!
שוּבִי יוֹנַת חֵן, נֶעֱצָבָה / יוֹנָה מֵאֶרֶץ אַשּוּר,
שִׂמְחִי, כִּי אָשִׂים בָּעֲרָבָה / בְרוֹש תִּדְהָר וּתְאַשּוּר.
מֵחֶרְמוֹן וּשְׂנִיר יָשוּר / נִדְּחֵךְ וּנְפוּצוֹתַיִךְ,
הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ / וִירִיעוֹת מִשְכְּנוֹתַיִךְ
- הקינות מאתר פרויקט בן יהודה.
- מאתר ויקיפדיה (ערך ריב"ש).