Arizal: The secret of the twelve gates

According to Arizal there are 12 gates for prayers in heaven, one for each tribe of Israel as there were 12 gates in the Jerusalem Holly Temple

“There are many differences between the [various] prayer rites, between the Sefardi rite, the Catalan rite, the Ashkenazi rite, and the like. Concerning this matter, my master [the Ari] of blessed memory told me that there are twelve windows in heaven corresponding to the twelve tribes, and that the prayer of each tribe ascends through its own special gate. This is the secret of the twelve gates mentioned at the end of [the book of] Yechezkel. There is no question that if were the prayers of all the tribes the same, there would be no need for twelve windows and gates, each gate having a path of its own. Rather, without a doubt it necessarily follows that because their prayers are different, each and every tribe requires its own gate. For in accordance with the source and root of the souls of that tribe, so must be its prayer rite. It is therefore fitting that each and every individual should maintain the customary liturgical rite of his forefathers. For we do not know who is from this tribe and who from that tribe. And since his forefathers practiced a certain custom, perhaps he is from that tribe for whom this custom is appropriate, and if he comes now and changes it, his prayer may not ascend [to heaven], when it is not offered in accordance with that rite.”

(Rabbi Chaim Vital, Shaar ha-Kavanot, Inyan Nusach ha-Tefillah)

ואמנם בעיקרי המנהגים עצמם שיש הפרשים רבים ושנויים רבים בענין נוסח התפלות בעצמם חוץ מענין הפזמוני’ והפיוטים הנוספים בתוך התפלות אלא בנוסח הברכות והתפלו’ עצמם יש שנויים רבים בין סדורי התפלות בין מנהג ספרד ובין מנהג קאטלוניא ובין מנהג אשכנז וכיוצא בזה הכה בענין הזה א”ל מורי ז”ל שיש ברקיע י”ב חלונות כנגד י”ב שבטים וכל שבט ושבט עולה תפלתו דרך שער א’ מיוחד לו וה”ס י”ב שערים הנז’ בסוף יחזקאל. והנה אין ספק כ”א תפלות כל השבטים היו שוות לא היו צורך לי”ב חלונות ושערים וכל שער יש לו דרך בפני עצמו אלא ודאי מוכרח הוא שכיון שתפלותיהם משונות לכן צריכים שערים מיוחדים לכל שבט ושבט כי כפי שרש ומקור נשמות השבט ההוא כך צריך להיות סדר תפלתו. ולכן ראוי לכל א’ וא’ להחזיק כמנהג סדר תפלתו כמנהג אבותיו לפי שאין אתנו יודע מי הוא משבט זה ומי הוא משבט זה. וכיון שאבותיו החזיקו במנהג ההוא אולי הוא מן השבט ההוא הראוי לו אותו המנהג ועתה בא לבטלו ואין תפלתו עולה למעלה אם לא בדרך הסדר ההוא. אבל צריך שתדע שאין זה אלא בענין תיבות משונות באמצע התפל’ וכיוצא בו כגון להקדים הודו קודם ברוך שאמר או אח”כ וכיוצא אבל מה שהוא מיוסד עפ”י הדין המפורש בתלמוד זה הוא דבר השוה לכל נפש ואין חילוק ביניהם כלל בכל השבטים

רבי חיים ויטאל, ספר שער הכוונות, עניין נוסח התפילה סוד י”ב שערים

“Hi ha moltes diferències entre els diversos Siddurim (llibres d’oració), entre el costum de Sefard, el costum de Catalunya, el costum d’Aixkenaz, etc. Pel que fa a aquest assumpte, el meu mestre [l’Arizal] de beneïda memòria em va dir que hi ha dotze finestres al cel que es corresponen a les dotze tribus, i que la pregària de cada tribu ascendeix a través de la seva pròpia porta especial. Aquest és el secret de les dotze portes esmentades al final del [llibre] d’Ezequiel. Així doncs, no hi ha cap dubte, que si les prgàries de cadascuna de les tribus fossin equivalents, no hi hauria necessitat de dotze finestres i portes. Cada porta té un camí propi, i això és perquè les seves pregàries són diferents, i cada tribu necessita la seva pròpia porta especial. Perquè segons la font i l’arrel de les ànimes d’aquesta tribu, així ha de ser el seu ritu d’oració. Per tant, s’ha de procurar que cadascú mantingui el ritu litúrgic habitual dels seus avantpassats, ja que avui dia no sabem del cert qui pertany a cada tribu. I ja que els seus avantpassats van practicar un cert costum, potser sigui que pertanyi a la tribu que segueix aquest costum, i si ara ve i decideix canviar-lo, podria ser que la seva oració no pugui ascendir [al cel], ja que no s’ofereix d’acord amb el ritu apropiat.”

(Rabí Hayim Vital, Xaar ha-Kavanot, Inyan nússah ha-Tefil·là)