בקטלוניא נוהגים כדעת בית שמאי במשנה (ברכות פרק ח, משנה ב) ונוטלין ידיים, ואחר כך מוזגין את הכוס. כשמגיע לביתו נוטל ידיו ומברך 'על נטילת ידיים' ומוזגין לו כוס של יין ומקדש, ומיד אחרי הקידוש יאחוז שתי ככרות בידיו ויברך 'המוציא לחם מן הארץ'. לא חוששים שהקידוש מפסיק בין נטילת ידיים לאכילה.
אומרת הגמרא (תלמוד בבלי, פסחים קו ב): "הנוטל ידיו לא יקדש", ולכן פסקו הרבה ראשונים להלכה שאין ליטול ידיים לפני הקידוש, והטעם העיקרי כפרש"י (שם): "דקידושא מפסיק בין נטילה לאכילה". כך גם דעת רבינו יונה ז"ל "שאם נטל ידיים וקידש צריך נט"י פעם שנית", והסיבה היא "שמאחר שחכמים תקנו לקדש תחלה וליטול אח"כ והוא לא עשה כפי מה שתקנו הם קנסו אותו לחזור וליטול ידיו שנית, למרות שמעיקר הדין סגי בנטילה ראשונה" (רבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף מא עמוד ב). ועוד טעם פירש הרז"ה (ר' זרחיה הלוי) "דרב לטעמיה (דף קו ב) דאמר טעם אינו מקדש ואף זה שנטל ידיו גלה בדעתו שקפץ לאכילה וזלזל בקדוש היום והוה ליה כאילו טעם ולא יקדש הוא אבל אחרים מקדשין לו" (הר"ן על הרי"ף מסכת פסחים דף כב עמוד א).
לדעת הרשב"א "קודם קידוש נוטל ידו אחת, שכל שנוטל משקין לשתות צריך ליטול אחת מידיו אותה שנוטל בה את הכוס .. ומה שאמרו נוטל ידיו לא יקדש הני מילי שתי ידיו, אבל ידו אחת נוטל כמו שאמרנו ואין צריך לברך ואח"כ יקדש" (שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סימן רב).
למרות הדעות בראשונים המנהג הפשוט בקטלוניא כדעת בית שמאי: קודם נוטל ידיים, ואחר כך מוזגין לו כוס של יין ומקדש, ומיד אחרי הקידוש מברך 'המוציא לחם מן הארץ', ולא חוששים להפסק או לזלזול בקידוש. וכך מעיד הרשב"א: "ועל כן נהגו הכל עכשיו ליטול ידיהם קודם קדוש ואין אדם נמנע בכך אלא בערבי פסחים" (שו"ת הרשב"א חלק א סימן קפח).
הרמ"א בהגהותיו על השולחן ערוך כותב ש"י"א דלכתחל' יש ליטול ידיו קודם הקידוש ולקדש על היין (הרא"ש והמרדכי פ' ע"פ ורשב"א והגהות מיי' פכ"ט וטור) וכן המנהג פשוט במדינות אלו" (אורח חיים ער״א).
Hebrew 
English