ברכת המזון

במסכת ברכות, הגמרא דנה לגבי נוסח הברכות המרכיבות את ברכת המזון

תנו רבנן: סדר ברכת המזון כך היא – ברכה ראשונה ברכת הזן, שניה ברכת הארץ, שלישית בונה ירושלים, רביעית הטוב והמטיב, ובשבת מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה, ואומר קדושת היום באמצע. (מח:)

לא ברור מלשון הברייתא אם “נחמה” הוא שמה הכללי של הברכה השלישית, או שכך היא מכונה בשבת; למעשה, לא ברור אם הניסוח “ובשבת מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה” בא רק לציין את המסגרת של הברכה, שבאמצעה יש לשלב את “קדושת היום”, או שהחידוש הוא בעצם הזכרת הנחמה, שמהווה נוסח מיוחד לשבת

רש”י הבחין בנקודה זו, והסביר

בנין ירושלים קרי נחמה כל היכי דמתחיל, בין “רחם” בין “נחמנו”

לשיטה זו מדובר בשני ניסוחים שווי-ערך, כל אחד מהם מהווה קריאה לנחמת ירושלים

גם הרמב”ם הבין שניתן להשתמש בשני הניסוחים, בין בשבת ובין בחול. הוא מסביר שבשני הנוסחים עיקר הברכה הוא הנחמה

ברכה שלישית, פותח בה “רחם ה’ אלוהינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך”, או “נחמנו ה’ אלוהינו בירושלים עירך”; וחותם בה “בונה ירושלים”, או “מנחם עמו בבניין ירושלים”. (הלכות ברכות פ”ב ה”ד -ה”ה)

לעומת שיטות אלו, ר’ חננאל והרי”ף הבינו שכוונת הגמרא היא בדיוק לחלק בין הנוסחים השונים – בחול יש לפתוח ברחמים, ואילו בשבת יש לפתוח דווקא בנחמה וכן לחתום בנחמה בלבד

ובשבת מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה ואומר קדושת היום באמצע. מתחיל בנחמה, שאומר “נחמנו ה’ אלוהינו בבניין עירך”, ומסיים בנחמה, שאומר “והעלנו בה ונחמנו בה כי אתה הוא בעל הנחמות”… (ברכות לה: באלפס, ובדומה לכך בפירוש ר”ח בברכות מח:)

מכאן שלפנינו מחלוקת ראשונים בהבנת דברי הברייתא – האם כוונתה שיש לברך את הברכה השלישית בנוסח אחד בשבת ונוסח אחר בימי החול. לפי רש”י והרמב”ם אין דרישה כזו, אלא יש לבקש נחמה באחת משתי הלשונות; לפי הר”ח והרי”ף יש להשתמש בנוסח של רחמים בימי החול, ובנוסח של נחמה בשבת

התוספות הביאו את עמדת הר”ח (בשם “יש אומרים”), והסבירו שככל הנראה לאותם הסוברים כך, יש בעיה בבקשת הרחמים בשבת, משום ש

רחם הוי לשון תחנה, ואין אומרים תחנונים בשבת”. (מח: ד”ה מתחיל)

מסקנתם החריפה של בעלי התוספות היא שכל המשנה את מטבע הברכה בין שבת לחול מחזיק ב”מנהג שטות”, ומכאן פסק השו”ע ש”אין לשנות הנוסח משבת לחול”. (שם)

הרי”ף איננו היחיד שהחזיק בעמדה הדורשת להתאים לימי חול ולשבתות את הנוסח המתאים להן; ראשונים נוספים שסברו כך: האור זרוע, הרי”ד, ספר האשכול, הריא”ז והרוקח

חכמי קטלוניא נהגו כדעת ר’ חננאל והרי”ף ובכל כתבי-היד יש נוסח אחד בימי החול ונוסח אחר בשבת. בחול יש לפתוח ב”רחם” ולחתום “בונה ירושלים”, ובשבת יש לפתוח ב”נחמנו ה’ אלהינו” להמשיך ב”רצה והחליצנו” וכן לחתום “מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים”

למרות שהשו”ע והרמ”א (או”ח קפ”ח ד) פסקו כשיטת רש”י והרמב”ם, הגר”א פסק כשיטת הרי”ף והראשונים שהלכו בשיטתו ונהג הלכה למעשה לברך בשבת נוסח של נחמה

מעניין שרוב עם ישראל היום לא מכירים את נוסח ברכת הנחמה, שלדעת ראשונים רבים הוא הוא הנוסח המוזכר בגמרא. ייתכן שדווקא בימי הנחמה – אותם שבעה שבועות שלאחר תשעה באב – היה מן הראוי לאמץ את מנהג קטלוניא והגר”א, ולנחם את ירושלים מדי שבת בשבתו

כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם, וּבִירוּשָׁלִַם תְּנֻחָמוּ. (ישעיהו ס”ו יג) [מתוך: צרי וידר, נחמת ירושלים ורחמי אב]