סדר פדיון הבן

אבי הבן מביא בנו בכורו לפני הכהן ואומר לו:

זֶה בְּנִי בְּכוֹרִי שֶׁנִּתְחַיַּבְתִּי לִפְדּוֹתוֹ מִכֹּהֵן וְלָתֵת לוֹ חָמֵשׁ סְלָעִים:

ונותנו בחיקו של כהן וביד האב החפץ שירצה לתת בפדיון בנו ∙ והכהן אומר לאבי הבן:

אֵי זֶה חָבִיב לְךָ הַחֵפֶץ הַזֶּה אוֹ בִּנְךָ?

והאב אומר לכהן:

בְּנִי חָבִיב לִי:

ומברך אבי הבן:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן הַבֵּן:

ואם הוא פודה את עצמו מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן הַבְּכוֹר:

אומר שהחיינו:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָינוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה:

ואחר כך נותן החפץ לכהן ואמר אבי הבן לכהן:

הָא לְךָ חֵפֶץ זֶה בַּחֲמֵשֶׁת סְלָעִים לְפִדְיוֹן בְּנִי:

והכהן לוקח החפץ מיד אבי הבן ואומר הכהן:

יָצָא בְּכוֹר זֶה לְפִדְיוֹן וְחֵפֶץ זֶה נִכְנָס לַכֹּהֵן:

וי”א:

זֶה תַּחַת זֶה . זֶה חֲלוּפוֹ שֶׁל זֶה . זֶה תְּמוּרַת זֶה:

ומוזגין לו את הכוס ומברך עליו הכהן:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן:

ונהגו להביא הדס ∙ ומברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא עֲצֵי בְּשָׂמִים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדֵּשׁ עוּבָּר בִּמְעֵי אִמּוֹ . וְיָצַר אוֹתוֹ בְּאַרְבָּעִים יוֹם . וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים . עוֹר וּבָשָׂר הִלְבִּישׁוֹ . וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִין סִכְכוֹ . חַיִּים וְחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמּוֹ . וּפְקוּדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחוֹ . וּמֵאַהֲבַת יְהֹוָה עַמּוֹ . וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבָּע לַאֲבוֹתֵינוּ . הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם . בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה מִיַּד מִצְרָיִם . וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּמִצְרָיִם . רֵאשִׁית אוֹנִים בְּאָהֳלֵי חָם . וְאֶת בְּכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל הִצִּיל . וַיְקַדְּשֵׁם לַעֲקֵדַתֹו . וְצִוָּה לִפְדּוֹתָם חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים לְגוּלְגּוֹלֶת . כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמָר וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִפְדֶּה בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הוּא . וְצִוָּה לָתֵת פִּדְיוֹנָם לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וּלְבָנָיו אַחֲרָיו לְחֹק עוֹלָם כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמָר וְנָתַתָּ כֶּסֶף לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו פְּדוּיֵי הַעוֹדַפִים בָּהֶם: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל בְּפִּדְיוֹנָן:

וישתה הבכור ואמו מן הכוס · ואחר יאמר הכהן:

יֵצֵא כֶּסֶף זֶה לְחוּלִין וּבְכוֹר זֶה יִכָּנֵס לְחַיִּים טוֹבִים וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן:

ואחר כך יברך הכהן את הבכור ויאמר לו ברכת כהנים:

יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ . יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ . יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם . וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם:

וברכות אחרות כגון אלו:

בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה . בָּרוּךְ אַתָּה בְּבוֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתְךָ . בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים לֹא יִהְיֶה בְּךָ עָקַר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ . וְהֵסִיר יְהֹוָה מִמְּךָ כֹּל חוֹלִי וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל שֹׂנְאֶיךָ . יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ:

ואומר:

שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי . עֶזְרִי מֵעִם יְהֹוָה עוֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ . אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שׁוֹמְרֶךָ . הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה שׁוֹמְרֶךָ יְהֹוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ . יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה . יְהֹוָה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ . יְהֹוָה יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:

ואם שם הבכור אברהם יאמר לו זה הפסוק:

וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ:

ליצחק:

וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ יְהֹוָה:

ליעקב:

וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים . וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם:

לישראל:

אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּיהֹוָה מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ:

ללוי:

בָּרֵךְ יְהֹוָה חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן:

ליהודה:

לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים:

ליוסף:

וַיְהִי יְהֹוָה אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ . בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה:

לשמואל:

וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל הֹלֵךְ וְגָדֵל וָטוֹב גַּם עִם יְהֹוָה וְגַם עִם אֲנָשִׁים:

לדוד:

וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל וַיהֹוָה עִמּוֹ:

ולאם הנער יאמר:

כִּי יָמִין וּשְׂמֹאל תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ . וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְהֹוָה וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ . יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ:

היו לו נשים רבות וכלן בתולות וביכרו זכרים חייב לפדותן, פטר רחם ∙ אמר רחמנא, בכורות הן לכהן, ולא לנחלה ∙ ולמה הוצרך הכתוב לומר כל בכור בני אפדה ∙ לומר שאם לא פדאו אביו, הוא חייב לפדות את עצמו ∙ מכאן אתה למד שחייב אדם ללמד את בנו תורה ∙ ואם לא למדו הוא חייב ללמד את עצמו קל וחמר מפדיון: