Sidur Catalunya https://sidurcatalunya.com סידור קטלוניא Mon, 11 Nov 2019 10:00:34 +0000 en-US hourly 1 https://wordpress.org/?v=5.2.4 Jews of Catalonia https://sidurcatalunya.com/2019/11/jews-of-catalonia/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=jews-of-catalonia Mon, 11 Nov 2019 09:58:26 +0000 https://sidurcatalunya.com/?p=554 Wikipedia entry on Catalonian Jewry. Download the article in pdf:

 

Jews of Catalonia (ENG)

Judaisme català (CAT)

Judaismo catalán (ESP)

יהדות קטלוניה (HEB)

 

 

]]>
Els jueus catalans d’Alger https://sidurcatalunya.com/2019/08/els-jueus-catalans-dalger/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=els-jueus-catalans-dalger Sat, 31 Aug 2019 20:27:33 +0000 https://sidurcatalunya.com/?p=460 Read more about Els jueus catalans d’Alger[…]]]> Els jueus catalans d’Alger

Les costes de Catalunya, València i Mallorca estan de front amb les costes d’Algèria i durant molt de temps aquestes terres van mantenir relacions comercials; també les comunitats jueves van mantenir estrets vincles. Després dels avalots de 1391 un gran grup de jueus catalans van fugir cap a les costes d’Algèria. Sabem que una gran part dels jueus de Barcelona van fugir i es van establir a la ciutat d’Alger. En aquella època s’establiren al nord d’Àfrica tres regnes després de la caiguda dels Almohades, un a la zona que avui ocupa l’actual Marroc, un altre a Tunis i un tercer a Algèria, que va ser governat per la dinastia de Beni-Ziyan des de l’antiga capital de Tlemcen. Podem afirmar de forma general que els jueus de Castella van anar cap al Marroc, mentre que els jueus de Catalunya, València, Mallorca i Aragó van anar cap a Algèria.

Els governants musulmans d’Algèria van rebre els exiliats jueus amb els braços oberts. En quant les autoritats cristianes van veure que els jueus, i també conversos, estaven fugint en vaixells a Algèria van prohibir-los abandonar el país, van incrementar les persecucions i la fugida es va fer més difícil. Els jueus que es van establir a Algèria van rebre l’estatus de ‘dhimmis’ com és habitual al països islàmics a canvi del pagament d’impostos. Es refugiats de les matances de 1391 van haver de deixar tots els seus béns i possessions tot i que van poder marxar amb les seves biblioteques i yeixivot. La situació dels jueus a Algèria abans de l’arribada dels jueus catalans, valencians i aragonesos era molt pobra, tant la seva situació econòmica com el nivell en els estudis de Torà. Els refugiats van contribuir a aixecar l’economia del país gràcies a les activitats comercials amb les terres europees, i van millorar el nivell dels estudis de Torà.

Dos grans rixonim, Ribbí Yitsḥaq bar Xéixet Perfet (Ribaix) (1326-1408) i Ribbí Ximon ben Tsémaḥ Duran (Raixbats) (1361-1444) van fugir cap a Algèria. El Ribaix havia estat durant molt temps el rabí de Catalunya, i el Raixbats, malgrat la seva gran preparació i coneixement de la Torà, s’havia dedicat a la professió mèdica. Un cop a Algèria, on no hi havia tanta demanda d’aquesta professió, es va veure obligat a guanyar-se la vida com a rabí. El Raixbats va escriure sobre aquesta qüestió en el seu llibre ‘Maguén Avot’, i aquestes són les seves paraules:

«És sabut que la finalitat del nostre servei davant dels savis no era establir-nos en cap, ja que teníem béns i vam estudiar la professió de la medicina, la qual era considerada una professió de prestigi a les terres d’Edom. Però per culpa dels pecats de la nostra generació ens va ser dictaminada destrucció en totes aquelles terres, i la nostra ànima fou el nostre botí, i vam haver de deixar tots els nostres béns allà, i allò que vàrem rescatar amb les nostres mans ho vam haver de donar a les nacions per tal de mantenir-nos en vida i no ésser exterminats. I això és el que ens ha impulsat a permetre, en contra del que havíem acostumat sempre, i dedicar-nos com a professió a l’estudi de la Torà, estudiant-la nit i dia. I si fos que la professió mèdica tingués sortides aquí en aquesta terra en la que ens hem exiliat, no hauríem arribat a això (a guanyar-nos la vida dels diners públics), però la realitat és que la situació és molt dolenta. I retornar a les terres d’Edom és una opció que no contemplem ja que en aquells llocs hi regna la confusió, i cada dia es decreten noves sentències d’extermini contra els jueus. I aquell que ha estat picat per una serp, tem fins i tot d’una corda».

Al cap d’un temps el Ribaix va ser nomenat ‘Mara de-Atra’ (màxima autoritat rabínica) i cap del Tribunal Rabínic de la comunitat d’Alger, i el Raixbats va ser nomenat Dayan (jutge) al seu tribunal. Quan el Ribaix va morir el Raixbats va ocupar el seu lloc. Els jueus d’Algèria van acceptar l’autoritat d’aquestes dos grans lluminàries, els quals van ser seguits pels descendents del Raixbats, el seu fill Ribbí Xelomó ben Ximon (Raixbaix) i els seus alumnes.

Al llarg de les generacions, els jueus d’Algèria han mantingut fidel i meticulosament el llegat espiritual i els costums que van arribar de Catalunya. Fins els nostres dies, el Ribaix, el Raixbats i el Raixbaix són els “rabins” d’Alger, quan algú es refereix als rabins no cal ni esmentar els seus noms, tothom sap a qui ens referim. Aquestes tres personalitats han estat tingudes a Alger en la més gran consideració, fins a tal punt que s’ha arribat a dir que eren la reencarnació dels patriarques Avraham, Yitsḥaq i Yaaqov.

Una de les característiques de la forma de dictaminar halakhà dels rabins d’Alger al llarg de les generacions ha estat el respecte pels costums i les tradicions, el costum sempre ha estat per damunt de la halakhà, i aquesta és una característica que fou heretada del Bet Midraix de Ribbí Moixé ben Naḥman (Ramban). En temes de halakhà a Alger sempre s’ha dictaminat seguint l’escola del Ribaix, el Raixbats i el Raixbaix, i no pas segons els dictàmens de Maran ha-Bet Yossef (Yossef Caro, i la seva obra el Xulḥan Arukh). Així, per exemple, va escriure el rabí d’Alger Ribbí Refael Yedidya Xelomó Tsror (1682-1729) autor de l’obra ‘Pri Tsadiq’, en la seva introducció al llibre Taixbets: «a les contrades d’Alger se segueix el costum local, i no es dictamina segons el Bet Yossef». El seu deixeble Ribbí Yehudà Ayaix (1688-1760), que el succeí com a rabí de la ciutat, va escriure un opuscle titulat ‘Diné Minhagué Argel’, que va ser publicat al final del seu llibre de respostes ‘Bet Yehudà’, primera part. De fet, les sentències halàkhiques del savis d’Alger van seguir la forma de dictaminar heretada del Bet Midraix català del Ramban i el Raixba. Així, per exemple, va respondre Ribbí Avraham ibn Taua (1510-1580), nét del Raixbats, a una pregunta que li van fer els rabins de Fes sobre una qüestió referent a les lleis del Xabbat:

«Resposta: Benvolguts rabins, Déu vos guard; sapigueu que nosaltres som [descendents dels] expulsats de la terra de Catalunya, i segons el que van acostumar els nostres pares de beneïda memòria en aquelles terres, així també nosaltres acostumem en aquests paratges on ens hem dispersat a causa dels nostres pecats. Vosaltres sabeu que els rabins de Catalunya, segons els dictàmens dels quals es fonamenten tots els costums de la nostra comunitat, són el Ramban (Ribbí Moixé ben Naḥman), el Raixba (Ribbí Xelomó ben Adret), el Reah (Ribbí Aharon ha-Leví) i el Ran (Ribbí Nissim Girondi), de beneïda memòria, i d’altres grans rabins que els van acompanyar en la seva generació, tot i que els seus dictàmens no van ser publicats. Per tant, no s’han de qüestionar els costums de la nostra comunitat, ja que per molt que no trobeu algun assumpte explícitament mencionat en els llibres, s’ha de suposar que van seguir el costum segons aquests grans rabins».

També pel que fa a l’ordre de les pregàries i els piyyutim els jueus d’Alger van ser estrictament conservadors amb els costums de la comunitat. Ribbí Yitsḥaq Morali (1867-1952), en la seva introducció al maḥzor minhag Alger, escriu:

«Aquest Maḥzor el van portar els nostres pares de Sefarad quan van fugir dels avalots de 1391, i el van mantenir els nostres rabins, el Ribaix, el Raixbats i el Raixbaix, de santa i beneïda memòria, i així han acostumat les generacions posteriors».

En una nota a peu de pàgina, va afegir que el costum d’Alger té el seu origen a la ciutat de Barcelona:

«I sabem que el maḥzor va arribar a Alger de Barcelona pels volts de l’any 1391».

Liorna 1951 (Biblioteca Nacional d’Israel R 2012 A 1178)

Ribbí Yehudà Ayaix, mentre va ser rabí de la ciutat d’Alger no va permetre que es canviés cap costum. Però quan va marxar d’Alger per emigrar a Érets Yisrael l’any 5517 (1756), van sorgir alguns erudits que van posar en dubte alguns dels costums dient que anaven en contra dels dictàmens de l’Arizal. L’antic costum que provenia de Catalunya consistia en recitar piyyutim (i també oracions i súpliques) enmig de la pregària (abans de ‘Nixmat’, de les benediccions del Qeriat Xemà, ḥazarat ha-Xats). Aquests argumentaren que el costum de la ciutat havia de canviar. Així doncs van començar a canviar el nússaḥ de les pregàries que havia estat vigent a Alger des de temps antic, i van adoptar el nússaḥ de les pregàries segons els dictàmens de l’Arizal (Siddur ‘Tefil·lat ha-Ḥódeix’, nússaḥ Livorno) en tres sinagogues.

Alguns dels savis d’Alger, entre ells Ribbí Zeraḥya Morali i la seva facció, van argumentar que, segons la llei jueva, està prohibit canviar el costum antic i van escriure una resposta sobre el tema l’any 5519 (1759). Una altra resposta en contra de canviar el costum antic va ser escrita per Ribbí Yossef Buixara. En contra de la resposta de Ribbí Zeraḥya Morali va escriure una contestació el Ribbí Xemaryà Qatarivas.

Els que volien canviar el costum per seguir l’Arizal van dirigir una consulta als savis de Tunísia, preguntant si se’ls permetia canviar l’antic nússaḥ de les pregàries i seguir segons la Càbala. La resposta dels savis de Tunis, Ribbí Yossef Zarqa i Ribbí Masud al-Fassí, també s’ha conservat.

En les generacions següents, la majoria de sinagogues de la ciutat d’Alger van canviar el costum de l’oració i van adoptar el costum de l’Arizal (conegut com el costum dels cabalistes, ‘minhag ha-mequbalim’), i només en dues sinagogues es va continuar mantenint l’antic costum (conegut com el costum dels ‘literalistes’, minhag ha-paixtanim’): a la  Gran Sinagoga i a la sinagoga Yakhin u-Boaz (que més tard va canviar el nom a ‘Societat Guggenheim’).

Sobre tot això va escriure Ribbí Eliyahu Gedg (180-1908) en el seu llibre ‘Ze ha-Xulḥan’, segona part, i aquestes són les seves paraules:

«He sentit que a la Gran Sinagoga i la sinagoga Guggenheim son ‘paixtanim’, però a la resta de sinagogues són anomenats ‘mequbalim’“.

Ribbí Yitsḥaq Morali, a la seva introducció al maḥzor segons el minhag d’Alger escriu:

«És sabut que hi ha dos costums diferents, el primer el dels ‘paixtanim’ és el més antic, i va ser establert pels nostres sants rabins (i es manté únicament a la Gran Sinagoga i a la Societat Yakhin u-Boaz, anomenada avui Societat Guggenheim), segons aquest costum es diuen tots el piyyutim emmig de les pregàries, tal i com els van compondre els grans poetes de beneïda memòria, i per això porten per nom ‘Nixmat’, ‘Ofen’, ‘Meorà’, ‘Ahavà’, ‘Zulat’, ‘Maguén’, ‘Meḥayé’, ‘Meixulaix’, ‘Qeduixà’, etc., en nom del lloc de la pregària on han de ser recitats. El segon costum és anomenat el costum dels cabalistes ‘minhag ha-mequbalim’, i va ser establert a la nostra ciutat pels volts de l’any 5525 (1765), i és el que s’acostuma a la resta de sinagogues, i segons el qual es diuen els piyyutim i les súpliques després de la pregària».

En una nota a peu de pàgina Ribbí Morali afegeix:

«Tot i això, el costum dels ‘paixtanim’ també està dividit en dos costums diferents: el primer és l’anomenat costum ‘al-Malaḥín’ i el seu origen prové de la ciutat de Barcelona, el segon és l’anomenat costum ‘al-Ḥariyan’ i el seu origen prové de Mallorca, tal com està detallat al Taixbets (segona part, siman 248)».

Liorna 1886 (Biblioteca Nacional d’Israel R 56 A 346)

Els piyyutim mencionats anteriorment, que es reciten en ocasió dels Xabbatot especials i en les festivitats, etc., van ser editats en el llibre anomenat ‘Qrovats’ ‘Ḥokhmat Miskén’. Hi ha qui diu que la paraula ‘Qrovats’ és un acrònim del vers ‘Qol rinà vi-yxuà be-ohalé tsadiqim’ (Teh. 118, 15), i hi ha qui diu que és una deformació del mot ‘Qrovot’ (qrovot = piyyutim) segons la pronunciació aixkenazí. Totes les melodies de les pregàries especials del ‘Qrovats’ i els seus costums tenen origen en la tradició de Catalunya. Els jues d’Alger han estat sempre molt conservadors respecte a la tradició i els costums, fins a tal punt que el costum ha estat sempre per damunt de la halakhà. El maḥzor de Roix ha-Xanà i Yom Kippur d’Alger és totalment diferent dels maḥzorim dels sefaradim, i això és perquè el Nússaḥ és el de Catalunya. Els jueus ‘paixtanim’ d’Alger han conservat fins avui dia els textos i les melodies que van arribar a Alger durant el període del Ribaix i el Raixbats. Segons la tradició, mantenen les melodies originals que van arribar de Catalunya amb aquests savis.

Liorna 1772 (Biblioteca Nacional d’Israel R 23 V 2883)

Segons hem pogut veure, l’origen de les comunitats jueves d’Algèria prové majoritàriament dels refugiats del avalots de 1391. La comunitat de la ciutat d’Alger es va originar principalment amb jueus provinents de Catalunya (Barcelona); les comunitats occidentals d’Algèria (Tlemcen i Oran) van ser formades principalment per jueus de l’Aragó, tot i que s’hi van afegir refugiats de les zones de Sevilla i Portugal. Després de l’expulsió de 1492, les comunitats occidentals algerianes van absorbir una nova onada de refugiats; refugiats d’aquesta època van arribar també a la ciutat de Constantín. La comunitat de Ghardaya va ser formada principalment per jueus provinents de Djerba (Tunísia) al segle XVII, i més tard van absorbir jueus del Sàhara septentrional (del sud del Marroc). Els francesos van conquerir Algèria l’any 1830 i van fer arribar a un grup de rabins i intel·lectuals francesos per tal d’intentar integrar els jueus algerians a la França moderna. Els rabins que hi arribaren eren en la seva majoria aixkenazim i van topar amb les autoritats rabíniques locals el segle XIX.

La segona dècada del segle XX, van arribar a la zona occidental d’Algèria jueus d’origen turc. Després de la independència d’Algèria dels francesos i el sorgiment del domini àrab l’any 1962, els jueus van ser expulsats i es van refugiar la major part a França. Alguns van emigrar a Israel i altres van arribar a altres països com Canadà.

L’any 2000 es va celebrar el ‘Taller anual d’Etnomusicologia’, que es va centrar en les tradicions i els costums del jueus d’Algèria. Hi van assistir cantors algerians provinents de França i Israel. El taller va ser enregistrat i avui es poden escoltar les gravacions al web de la Biblioteca Nacional d’Israel. Es va enregistrar la litúrgia de Xabbat, Roix Ḥódeix, Yamim Noraïm, festivitats, dejunis, i piyyutim per diverses celebracions. Malgrat que han transcorregut més de 600 anys, i de segur hi ha hagut alteracions, podem dir que la singularitat de la tradició litúrgica dels jueus d’Alger conserva gran part de la tradició dels cants litúrgics dels jueus de Catalunya a l’edat mitjana.

 

Podeu escoltar les gravacions en aquest enllaç

]]>
Els jueus catalans de Salònica https://sidurcatalunya.com/2019/08/els-jueus-catalans-de-salonica/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=els-jueus-catalans-de-salonica Tue, 27 Aug 2019 11:47:53 +0000 https://sidurcatalunya.com/?p=409 Read more about Els jueus catalans de Salònica[…]]]> L’any 1391 va ser crucial pel destí de moltes comunitats jueves de la península ibèrica. Els avalots de 1391 van acabar amb comunitats com Barcelona i València. Gran part dels jueus van fugir de Catalunya, Aragó, València o Mallorca. Molts van arribar directament a l’Imperi Otomà, on els sultans els van permetre una vida lliure i els van acollir amb els braços oberts. D’altres es van traslladar al sud de França, Itàlia, el nord d’Àfrica i Érets Yisrael.

Molts jueus es van convertir per tal de quedar-se allà. Hi va haver dos tipus de conversos, els que ho van fer contra la seva voluntat (en hebreu: Anussim) i els que es van convertir de bon grat, fins i tot abans de les persecucions (en hebreu: Meixumadim). D’entre els Anussim n’hi va haver molts que practicaren ocultament el judaisme “cripto-jueus”, tot i que de cara a fora es comportaven com a “nous cristians”.

L’edicte d’expulsió dels reis catòlics va ser decretat el 31 de març de 1492, i es va donar temps als jueus per vendre les seves propietats i marxar fins el 31 de juliol, que segons el calendari hebreu va caure aquell any les vespres del vuit del mes av, la qual cosa vol dir que els jueus van trobar viatjant en els vaixells expulsats el dia 9 d’Av.

El primer grup de jueus de Catalunya va sortir a l’exili com a conseqüència dels avalots de 1391 i es va dirigir principalment a Itàlia (Sicília, Nàpols, Roma, Liorna), el nord d’Àfrica (Algèria) i l’Imperi Otomà (Principalment Salònica, Constantinoble i Érets Yisrael).

 

L’assentament de jueus catalans a l’Imperi Otomà

Els jueus exiliats de Catalunya van arribar a l’Imperi Otomà on s’organitzaren en comunitats segons el lloc d’origen que s’anomenaren ‘Qehalim’. Hi va haver Qehalim catalans a Istanbul, Edirne, Salònica i Safed, entre d’altres.

A Istambul hi havia una comunitat catalana que l’any 1608 comptava amb 52 caps de casa, i el 1623 amb 79 caps de casa.

A Edirne, la comunitat catalana era un dels 12 Qehalim i formaven el 10% de la població jueva. L’any 1519 comptava amb 29 caps de casa i 3 persones solteres, l’any 1568-9 comptava amb 40 caps de casa i unes 7 persones solteres, i l’any 1570-1 comptava amb 40 caps de casa i 30 persones solteres.

A Salònica hi havia una gran comunitat jueva catalana que, amb el pas dels anys, a causa de disputes internes es va dividir en dues comunitats diferents anomenades “Català antic” i “Català nou” (cal dir que no hi havia diferències en els costums i les tradicions de les dues comunitats). El Qahal “Català antic” l’any 1530-1 comptava amb 216 caps de casa, l’any 1589-90 comptava amb 70 caps de casa i 70 persones solteres, i l’any 1613-14 comptava amb 70 caps de casa i 69 persones solteres. El Qahal “Català nou” l’any 1530-1 comptava amb 220 caps de casa, l’any 1589-90 comptava amb 91 caps de casa i 87 persones solteres, i l’any 1613-4 comptava amb 91 caps de casa i 87 persones solteres.

La comunitat jueva catalana de Safed era més petita i es va unir amb la comunitat de jueus aragonesos. L’any 1555-6 comptava amb 51 caps de casa i 3 persones solteres i l’any 1567-8 comptava amb 72 caps de casa.

A Salònica, les comunitats de jueus catalans es trobaven en minoria envers els seus germans sefardites (Castella), Provença, Aragó, Lisboa, Evra, etc. Tot i ser una minoria, els catalans van resistir per tal de no fusionar-se amb les comunitats sefardites i van mantenir els seus antics costums. La comunitat sefardita (Castella) es va convertir en la comunitat més gran i més influent de Salònica, així fou com la llengua judeo-espanyola (anomenada també ladino, judezmo, espanyolit, etc.) es va convertir en la llengua franca de totes les comunitats jueves (incloses les de Catalunya, França i Aixkenaz).

Els dirigents religiosos de les comunitats santes de Catalunya a Salònica van rebre el títol de ‘Marbits Torà’ i no el títol de rabí. El primer que coneixem és Eliézer ha-Ximoní, que va arribar a Salònica el 1492. Va tenir una gran influència sobre totes les comunitats de Salònica i va ser un dels primers a signar els acords (Haskamot) dels savis. Posteriorment tenim notícia del famós Moixé Capsali. També tenim notícia del savi Yehudà ben Benveniste, que arribà també després de l’expulsió i va establir una biblioteca molt important.

L’any 1515 la comunitat es va dividir en dos Qehalim, “Català antic” i “Català nou”. Trobem testimonis d’aquesta divisió a les respostes del Ribbí David ben Zimra (Radbaz).

A les Respostes del Ribbí Samuel de Medina, aquest va dictaminar a favor de Moixé Almosnino per tal de construir una sinagoga de la comunitat santa de Catalunya. Moixé era el fill de Barukh Almosnino, que havia reconstruït la sinagoga catalana després de l’incendi que hi va haver el 1545. Moixé Almosnino fou Marbits Torà, exegeta i filòsof, i va intentar reconciliar les dues comunitats enfrontades, però no va tenir èxit. Va composar alguns dels piyyutim que apareixen al maḥzor nússaḥ Catalunya.

El cementiri de la comunitat jueva de Salònica fou establert el segle XVI i va ser destruït el 1943. Avui dia, s’hi troba al mateix lloc la Universitat de Salònica. Tot i que les làpides van ser destruïdes alguns investigadors locals en van transcriure les inscripcions, de manera que ens ha arribat el text de les làpides funeràries de la comunitat catalana, com per exemple les làpides de Ribbí Eliézer ha-Ximoní, Ribbí Yossef al-Tortossí, que morí el 1536, Ribbí Xemuel Almosnino, que morí el 1551, entre molts d’altres.

La fidelitat a l’antiga tradició i costums de Catalunya va ser molt forta a la comunitat des d’un principi. L’any 1526 es va publicar per primera vegada el maḥzor de Yamim Noraïm, conegut com ‘Maḥzor le-nússaḥ Bartselona Minhag Catalunya’. Segons el colofó, sabem que la impressió es va acabar la vespra de Yom Kippur de l’any 5287:

«Va ser acabat la vespra del dejuni sagrat de l’any 5287 aquí a la ciutat de Salònica, sota el govern del nostre senyor el sultà Suleiman, sigui enaltida la seva majestat, per mà del jove Moixé de la casa de Soncino, a casa del noble ministre don Avraham Senyor, que Déu el guardi i li doni vida, a petició del romanent dels expulsats de Catalunya, i en concret del gran savi el venerable Ribbí Eliézer ha-Ximoní, la llum de la seva Torà resplendeix sobre tots ells, una llavor que durarà en el temps».

       

Salònica, 1527 (Biblioteca Nacional d’Israel, R 52 A 347)

 

Els jueus catalans van publicar diverses reimpressions del maḥzor al segle XIX. L’any 1863 van imprimir una edició titulada ‘Maḥzor le-Roix ha-Xanà ve-Yom ha-Kippurim ke-Minhag Qahal qadoix Qatalan yaixan ve-ḥadaix aixer be-irenu zot Saloniqi’ Aquesta edició fou publicada per Yitsḥaq Amariliyo.

 

Salònica, 1863 (Biblioteca Nacional d’Israel, R 23 V 1163)

 

L’any 1869 es va imprimir el ‘Maḥzor ke-Minhag qahal qadoix Qatalan yaixan ve-ḥadaix’, els editors foren: Moixé Yaaqov Ayaix i el Ribbí Ḥanokh Pipano, i els qui van dur a terme la impressió foren: David, anomenat Bekhor Yossef Arditi, Seadi Avraham Xealtiel. El maḥzor fou publicat amb el títol ‘Maḥzor le-Roix ha-Xanà kefi minhag Sefarad ba-qehilot ha-qedoixot Saloniqi’, i inclou les pregàries de la comunitat d’Aragó i de les comunitats Qatalan yaixan ve-ḥadaix’.

 

Salònica 1869 (Biblioteca Nacional d’Israel, R 39 A 435)

 

A les respostes de Ribbí Xelomó ben Avraham ha-Kohén (Maharxakh) hi trobem testimonis sobre el maḥzor nússaḥ Catalunya; el contingut de les respostes en indica que hi començava a haver un cert debilitament de la identitat catalana, de tota manera la comunitat catalana de Salònica va existir com a tal fins a l’Holocaust. Yitsḥaq Xemuel Immanuel publicà en el seu llibre sobre les comunitats jueves de Salònica els cognoms dels jueus de la comunitat catalana l’any 1936:

Qatalan ḥadaix (català nou)

Alxeikh, Almosnino, Bedersi, ibn Zon, ibn Xoham, Barukh, Barzilay, Chacon, Xandali, Tarfon, Toledano, Moixé, Sul·lam (Xalom), Tsahal, Qabili, Xalo i Xealtiel.

Qatalan Yaixan (català antic)

Isformis, Aleman, Arditti, Arocas, Tabukh, Mandil, Saporta i Xalem.

 

L’any 1927, la comunitat catalana de Salònica va publicar una edició numerada en tres volums del maḥzor que portà per títol ‘Maḥzor le-yamim noraïm kefí Minhag q[ahal] q[adoix] Qatalan, ha-yadua be-xem nússaḥ Bartselona minhag Qatalunya’

 

Primer volum: ‘Tefil·lat Xemuel. Maḥzor le-Roix ha-Xanà’

Segon volum: ‘Tefil·lat Yaaqov. Maḥzor le-Xaḥarit ve-Mussaf Yom Kippur’.

Tercer volum: ‘Tefil·lat Seadi. Maḥzor leil Kippur u-Minḥà u-neilà’.

 

     

 

Salònica 1927 (Biblioteca Nacional d’Israel, R 41 A 257)

 

En el segon volum ‘Tefil·lat Yaaqov’, hi ha una llarga introducció històrica sobre la comunitat jueva catalana i l’edició del maḥzor escrita en judeo-espanyol, la mateixa introducció resumida es troba al primer volum ‘Tefil·lat Xemuel’, escrita en hebreu. A continuació la traducció de la versió en hebreu:

 

«Una de les perles més precioses que els nostres avantpassats van portar de l’exili de Catalunya, quan van haver de marxar exiliats, fou l’antic ordre de les pregàries de Roix ha-Xanà i Yom Kippur, conegut amb el nom ‘nússaḥ Bartselona, minhag Qatalunya’.

I per causa de les desgràcies i la sacsejada de l’exili, que van arribar de forma fatal sobre els pobres refugiats errants, la majoria dels costums es van confondre i poc a poc gairebé tots es van difondre en un mateix ordre de pregàries anomenat ‘nússaḥ Sefarad’, gairebé tots, excepte algunes comunitats excepcionals que no van canviar els seus costums.

Els membres de la comunitat santa Qatalan de la nostra ciutat de Salònica no van canviar el seu costum, i fins al dia d’avui mantenen la tradició dels seus avantpassats i ofereixen les seves pregàries a Déu en els dies solemnes seguint l’antic nússaḥ que van portar de Catalunya.

Els jueus de Catalunya van ser els més destacats d’entre els seus germans de la resta de països de Sefarad, i n’eren superiors en saviesa i ciència. Les distingides comunitats de Barcelona es glorificaren en tot temps que del seu si van sortir grans rabins i prohoms que il·luminaren els ulls de tota la diàspora jueva. Hi havia una dita que solien dir els jueus sefardites: “l’aire de Barcelona, et torna savi”.

Els jueus de Catalunya van ser els primers d’entre els sefaradim que es van establir en aquelles terres [a la península ibèrica], però les terribles persecucions i les matances que van succeir als jueus de Catalunya l’any 1391 els va obligar a fugir i buscar refugi, i per això van arribar a les costes de Macedònia.

Al capdavant de la comunitat hi havia un rabí que era designat amb el nom de ‘Marbits Torà’, el qual es feia càrrec de tres funcions diferents, o tal com deia el un dels rabins d’aquell temps “era coronat amb tres corones”: la corona de la Torà, s’asseia a la yeixivà i lluitava les guerres de la Torà, és a dir que s’ocupava dels assumptes relatius a la halakhà, i bregava amb les qüestions d’Abbaye i Rabba (les qüestions dialèctiques del Talmud d’Abbaye i Rabba es refereixen a tot allò que té a veure amb la halakhà i temes pràctics).

Els membres de la comunitat santa dels expulsats de Catalunya de la primera generació tingueren la sort de comptar amb el gran rabí Eliézer ha-Ximoní com a Xaliaḥ Tsibur i Marbits Torà. La seva influència es va estendre a totes les comunitats i va ser tan gran que fou considerat el rabí de tot Salònica.

Ell fou qui va dur a terme tots els esforços per tal d’editar i imprimir per primer cop l’apreciat maḥzor l’any 1527, i ho va fer a partir de manuscrits que foren editats i duts a la primera impremta que fou erigida a Salònica l’any 1515 per Yehudà ben Guedàlia i els seus fills, amb la tipografia que van portar amb ells de Lisboa.

La segona edició va ser impresa l’any 5459 (1699). La tercera va tenir lloc l’any 5623 (1863) i incloïa només els piyyutim. La quarta fou editada l’any 5629 (1869) en dos volums incloent totes les pregàries, i un comentari explicant les expressions més dificultoses escrit pel rabí, Ḥazan i jutge Gatinyo. I la present edició és, de fet, la cinquena.

Així doncs, gràcies al palanquí triomfal, el rabí Eliézer ha-Ximoni, avui disposem d’aquest maḥzor, i no hem canviat els nostres costums tal com van fer les altres comunitats. Ell va deixar aquest món l’any 5290 (1530) i a la seva làpida sagrada hi fou escrit així: ‘descansa a les altures’. Fou seguit pel Rabí Ḥasday Cresques Sedes, i aquest pel Rabí Hayim Ovadya, i aquest fou seguit pel seu fill, el qual fou seguit pel gran Rabí, corona de majestat de tots els oradors d’aquell temps, Rabí Moixé Barukh Almosnino. En aquells dies fou que es va dividir la comunitat d’exiliats de Catalunya en dos Qehalim: ‘Qatalan yaixan’ i ‘Qatalan ḥadaix’, fins el dia d’avui.

I fou així que passaren els anys i la gent de la nova generació ja ha oblidat la sèrie de grans cantors que van servir a la comunitat santa ‘Qatalan ḥadaix’. Només sabíem que feia prop de cent anys fou coronat com a Ḥazan el gran Rabí Yossef Avraham Xealtiel, que en aquell temps era Cap del Tribunal Rabínic de danys i perjudicis, el qual feia sermons en Xabbat al Gran Talmud Torà. Dels seus escrits foren publicats només una col·lecció de sermons sobre la Torà, titulats ‘Yossef Avraham’. A la seva mort, el mes de nissan de l’any 5623 (1863) li van retre grans honors i els més grans dels rabins d’aquell temps van venir a elogiar-lo.

El va succeir en la santa funció el seu fill Rabí Seadi, que en nom seu ha estat titulat un dels tres volums del maḥzor ‘Tefil·lat Seadi’, aquest va morir el …. i després que ascendís al cel va succeir-lo en les santes funcions el seu fill, el gran savi i extraordinari jutge el venerable Rabí David, que Déu el guardi, “i David reeixia en tots els seus camins perquè Déu era amb ell (Xemu. 1. 18,14)”; el qui habita a les altures el beneeixi i allargui els seus dies i el seu regnat».

 

La comunitat jueva catalana va ser totalment anihilada a l’Holocaust. Els pocs supervivents van emigrar a Israel després de la guerra entre els anys 1945 i 1947.

]]>
יהדות קטלוניה https://sidurcatalunya.com/2019/08/%d7%99%d7%94%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%a7%d7%98%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%94/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2599%25d7%2594%25d7%2593%25d7%2595%25d7%25aa-%25d7%25a7%25d7%2598%25d7%259c%25d7%2595%25d7%25a0%25d7%2599%25d7%2594 Sun, 18 Aug 2019 06:10:24 +0000 https://sidurcatalunya.com/?p=390 Read more about יהדות קטלוניה[…]]]> יהדות קטלוניה

יהדות קטלוניה (קטלוניא, בספרות הרבנית ובכתבי־היד) הייתה קהילה יהודית שהתקיימה בחצי האי האיברי, בממלכות הנוצריות של קטלוניהולנסיה ומיורקה עדגירוש ספרד בשנת רנ”ב (1492). שיא תפארתה היה במאות ה-12, ועד 14, בהן שגשגו שני מרכזי תורה חשובים בברצלונה ובג’ירונה. יהדות קטלוניה פיתחה מאפיינים ייחודיים שכללו סידור תפילה משלה (נוסח קטלוניה)[1], מנהגים ומסורת פסיקת הלכה. למרות שבקטלוניה היו מנהגים ונוסח תפילה שונים מספרד, היום נוהגים לכלול את חכמי קטלוניה בתוך יהדות ספרד. בין גדולי חכמי קטלוניה אפשר למנות את רבי יהודה בו ברזילי אלברג’לוני, רבי משה בן נחמן (רמב”ן), רבי יונה ג’ירונדי, רבי אהרן הלוי מברצלונה (רא”ה), רבי שלמה בן אדרת (רשב”א), רבי נסים בן ראובן ג’ירונדי (ר”ן), רבי יצחק בר ששת ברפת (ריב”ש), רבי חסדאי קרשקש (רח”ק), רבי שמעון בן צמח דוראן (רשב”ץ), בין עוד רבים אחרים. בעקבות פרעות קנ”א (1391) והגירוש בשנת רנ”ב (1492) נאלצו היהודים שלא התנצרו להגר לאיטליה, האימפריה העות’מאנית, צפון אפריקה וארץ ישראל. המגורשים הקימו קהילות במקום יישובם ושמרו בכל תוקף על המנהגים ועל נוסח התפילה שלהם. למרות המאמצים רוב הקהילות התמזגו עם שכיניהם הספרדים וקיבלו את נוסח התפילה שלהם, נוסח הספרדים. בין הקהילות שלא שינו מנהגם ואחזו בנוסח התפילה הקדמון שהגיע מקטלוניה אפשר למנות את בני הקהילה היהודית הקטלאנית של רומא (Scuola Catalana), ק”ק קטלאן בסלוניקיויהודי העיר אלג’יר. מגורשי קטלוניה לא שרדו את הפרעות ואת מאורעות ההיסטוריה, והיום אין קהילה שממשיכה את המסורות הקדומה של יהדות קטלוניה. לאחרונה יצא לאור סידור כמנהג ק”ק קטלוניא[2], שמבוסס על כתבי־יד מימי הביניים, ומהווה השחזור הראשון של נוסח קטלוניה הקדמון.

היסטוריה מוקדמת

ההיסטוריונים משערים שהיהודים הגיעו לחצי האי האיברי לפני חורבן בית שני, אבל הממצאים הארכאולוגיים הקדומים ביותר שמעידים על חיי הקהילה היהודית הם מן המאה ה-3 בלבד.

המונח אספאמיה הועתק מהשם היספאניה (Hispania) והתייחס לחצי האי האיברי בתקופה הרומית[3]. בתחילת המאה ה-5 השלטון הרומי בחצי האי האיברי נפל בידי הוויזיגותים. בתקופה הוויזיגותית נגזרו גזרות רבות נגד היהודים ולפעמים נכפתה עליהם המרת דת לנצרות או גירוש.

בשנת 711 המוסלמים החלו את מסע הכיבוש של חצי האי האיברי. האזורים שנכבשו והפכו להיות תחת שלטון האסלאם נקראו בשם הערבי אַל־אַנְדָלוּס. לא ידוע לנו הרבה על תולדות היהודים בראשית השלטון המוסלמי אבל כבר אז היהודים השתמשו בשם ספרד[4]כדי להתייחס לארצות הללו[5].

בתהליך כיבוש מחדש שכונה רֶקוֹנְקִיסְטָה הממלכות הנוצריות הצפוניות כבשו מצפון לדרום כל השטחים המוסלמים. עם הרקונקיסטה הנוצרית גם השטחים שנכבשו על ידי ממלכות קסטיליה ופורטוגל כונו על ידי היהודים בשם ‘ספרד’, קטלוניה ושאר הארצות הצפוניות כונו בשם ‘אדום’ או ‘עשו’[6]. תהליך הריקונקיסטה של קטלוניה התחיל בחסותם של המלכים הפרנקים שגירשו את המוסלמים שהצליחו לחצות את הפירנאים בקרב פואטייה (Poitiers) בשנת 732. האזורים המשוחררים מידי המוסלמים הפכו לרוזנויות ונשארו תחת הארגון האדמיניסטרטיבי של הפרנקים. הרוזנים הקטלאניים, בראשות רוזני ברצלונה, התנתקו אט אט מהפרנקים ושלטו באופן עצמאי. קטלוניה העתיקה היוותה אזור חיץ נגד התפשטות האסלאם. יהודים רבים עברו מספרד (החלק המוסלמי) אל הצפון (החלק הנוצרי)[7]ולהפך ושימשו כמתורגמנים והיו בעלי תפקידים בקרב השלטון המוסלמי והן בקרב השלטון הנוצרי. ליהודים היו שדות וכרמים וחלק גדול מהם היו חקלאים.

בתקופה הקדומה הזאת תלמידי חכמים בקטלוניה שרצו להשלים את השכלתם התלמודית ירדו לישיבות הדרום. גם אלה שרצו ללמוד מדעים או בלשנות ירדו לספרד כפי שעשה ר’ מנחם בן סרוק (920–970) שנולד בעיר טורטוסה ועבר לקורדובה כדי ללמוד ולעסוק בלשון העברית בחסותו של הנגיד רבי שמואל אבן נגרילה.

העדויות הראשונות על התיישבות יהודית משמעותית בברצלונה ובג’ירונה הן מן המאה ה־9. במאות ה-11 וה-12 היה בברצלונה בית דין ומרכז תורני חשוב, והעיר שמשה מעין תחנת ממסר לתורת הגאונים. חכמים מאותה תקופה הם רבי יצחק בן ראובן אלברג’לוני, רבייהודה בן ברזילי הברצלוני, הנקרא גם הנשיא מברצלונה, ורבי אברהם בר חייא הנשיא[8]. כמה מגדולי חכמי פרובאנס נסעו ללמוד בבית המדרש של ברצלונה, כמו רבי יצחק בן אבא מארי ורבי אברהם בן יצחק.

קטלוניה התאחדה עם פרובאנס בשנת 1112 ובשנת 1137 התאחדה עם אראגון, והפכה ברצלונה לעיר הבירה של ממלכה מאוחדת שנקראה בשם כתר אראגון. מלכי כתר אראגון הרחיבו את הממלכה לארצות אוקסיטניות.

מאות 12 ו-13

במאות ה-12 וה-13 פרחו בתי המדרש בקטלוניה. בעיר ג’ירונה שגשגו חכמי המקובלים האחים רבי עזרא ורבי עזריאל בני שלמה שהיו תלמידים של רבי יצחק סגי נהור (Isaac el Cec) בנו של הראב”ד מפּוֹשְקְיֶרָה. גם רבי יעקב בן ששת נמנה עם מקובלי ג’ירונה של אותה תקופה. מג’ירונה היו גם רבי אברהם בן יצחק חזן מחבר הפיוט אחות קטנה וגדול חכמי קטלוניה, רבי משה בן נחמן (רמב”ן) ששמו הרשמי בקטלאנית היה בונאסטרוק סה פורטה (Bonastruc ça Porta, מילולית: בן מזל־טוב השער).

בעיר ג’ירונה היה מרכז תורה חשוב ובית מדרש של חכמת הקבלה אבל העיר המרכזית הייתה ברצלונה, שם כיהן הרמב”ן כראש הקהילה. בתקופה זו פעלו בברצלונה רבי יונה ג’ירונדי ותלמידיו המפורסמים רבי אהרן בן יוסף הלוי מברצלונה (רא”ה) ורבי שלמה בן אדרת (רשב”א). גם פעלו בעיר ברצלונה רבי אשר בן יחיאל (רא”ש) ובנו רבי יעקב בן אשר (בעל הטורים), ורבי יום טוב בן אברהם אשבילי (ריטב”א), תלמידם של הרשב”א והרא”ה. בית המדרש של ברצלונה היה המרכז התורני החשוב ביותר של אותה התקופה.

במאה ה-13 התרחשו בקטלוניה מקרים רבים של עלילות הדם, היהודים הוכרכו להשתמש באות קלון (Rodella), ונאסר עליהם לשמש במשרות ציבוריות. הוכרחו להשתתף בוויכוחים פומביים עם נציגי הנצרות, כמו ויכוח ברצלונה שנערך בשנת 1263 בהשתתפותו של הרמב”ן כנציג של היהדות. היהודים היו רכוש פרטי של המלכים שגבו מהקהילות מסים ובתמורה העניקו להם הגנה מול הכנסייה והאוכלוסיה הנוצרית.

מלכי כתר אראגון הרחיבו את הממלכה וכבשו את מיורקה, ולנסיה, איביזה ומנורקה. בשנת 1258 חתמו על הסכם קורביל (Corbeil) עם מלך צרפת ובו הקטלאנים ויתרו על זכויותיהם בארצות האוקסיטאניות, בתמורה הצרפתיים ויתרו על דרישותיהם על ארץ קטלוניה מהתקופה הקרולינגית.

מאה 14

במאה ה-14 הקנאות הנוצרית התגברה בכל חצי האי האיברי והחלו רדיפות כנגד היהודים, אבל למרות המצב הקשה בית המדרש הקטלאני המשיך לשגשג. אפשר למנות בין חכמי קטלוניה של אותה התקופה את רבי פרץ בן יצחק הכהן, שנולד בפרובאנס ופעל בברצלונה, רבי נסים בן ראובן ג’ירונדי (ר”ן) שכיהן כרבה של ברצלונה, רבי חסדאי בן יהודה קרשקש (הזקן), רבי יצחק בר ששת ברפת(ריב”ש), רבי חסדאי בן אברהם קרשקש (רח”ק), רבי יצחק בן משה הלוי (פְּרוֹפִייַט דוראן, האפודי), ורבי שמעון בן צמח דוראן(רשב”ץ). מאותה תקופה אפשר למנות את הקרטוגרף ממיורקה אברהם קרשקש והמשור שלמה בן משולם דיפיארה.

בשנת 1348 הקהילה היהודית של ברצלונה נפגעה קשות מהמגפה השחורה והר”ן הצליח לחדש את פעולתה של הישיבה. בשנת 1370 יהודי ברצלונה היו מטרה לעלילת דם מפורסמת, כמה יהודים נהרגו ונאמני הקהילה הוחזקו במשך כמה ימים בבית הכנסת ללא מזון. בסוף המאה הגיעו גזירות קנ”א (1391) וכתוצאה מהפרעות יהודים רבים נאלצו להשתמד ולהמיר את דתם, רבים אחרים נרצחו על קידוש השם או נמלטו לצפון אפריקה (ביניהם הריב”ש והרשב”ץ), איטליה והאימפריה העות’מאנית. פרעות קנ”א היו הסוף של קהילות ולנסיה וברצלונה, קהילת מיורקה החזיקה מעמד עד לשנת 1435, בה היהודים הוכרחו להמיר את דתם לנצרות, והקהילה של ג’ירונה החזיקה מעמד בקושי עד גירוש רנ”ב (1492). באגרת ששלח לקהילת אביניון, רבי חסדאי קרשקש מסכם את האירועים ומוסר לנו תיעוד על הפרעות[9]. אפשר לסכם מדבריו שהפרעות החלו בראש חודש תמוז שנת קנ”א (4 ביוני 1391) בסבילייה, קורדובה, טולדו, ובעוד כשבעים עיירות אחרות. החל מז’ באב (9 ביולי 1391) התפשתו בעוד קהילות בכתר אראגון: ולנסיה, ברצלונה, ליידה, ג’ירונה ומיורקה. בפרעות קנ”א נהרסו רוב הקהילות היהודיות בקטלוניה.

במאות ה-14 וה-15 מלכי כתר אראגון הרחיבו את הטריטוריה במדינות הים התיכון וכבשו את סיציליה, קורסיקה, אטונה, ניאופאטריה, סרדיניה ונאפולי.

מאה 15

המאה ה-15 הייתה מאוד קשה ליהודים ששרדו את פרעות קנ”א ונשארו במקום, הצטרכו להתמודד עם לחץ גדול מצד הכנסייה והאוכלוסייה הנוצרית. המלכים היו במצב כלכלי קשה והטילו מיסים כבדים על שארית הקהילות. המצב היה קשה גם לאלה שהמירו את דתם לנצרות, הכנסייה כינתה אותם נוצרים חדשים והסתכלה אליהם בחשדנות כיוון שרבים מהם קיבלו את הנצרות רק כלפי חוץ ושמרו על יהדותם בסתר. מוסד האיקוויזיציה פעל על מנת לרדוף ולהעניש את הנוצרים החדשים ששמרו על מצוות היהדות.

בקטלוניה התרחש אחד מן הוויכוחים המפורסמים והארוכים שהיו בימי הביניים, ויכוח טורטוסה שהתנהל בין השנים 1413–1414. במאה ה-15 נמצא בקטלוניה המשורר רבי שלמה בן ראובן בונפיד.

בשנת 1469 נישאו פרננדו השני מלך אראגון ואיזבלה הראשונה מלכת קסטיליה ואיחדו את שתי הממלכות. בשנת 1492 השלימו את הרקונקיסטה עם הכיבוש של ממלכת גרנדה וגירשו את המוסלמים. באותה שנה גורשו כל יהודי ממלכות קסטיליה ואראגון שסירבו להתנצר.

הפזורה של יהודי קטלוניה

הקבוצה הראשונה של מגורשי קטלוניה גלו בעקבות פרעות קנ”א ויצאו בעיקר לאיטליה (סיציליה, נאפולי, רומא, ליוורנו), האימפריה העות’מאנית (בעיקר לסלוניקי, קושטא וארץ ישראל), וצפון אפריקה (אלג’יר). הקבוצה השניה של מגורשים יצאה בעקבות צו הגירוש של המלכים הקתולים שהיה ב-31 לחודש מרץ שנת 1492 (רנ”ב). ניתן ליהודים זמן למכור את רכושם ולצאת עד ל-31 ביולי, שעל פי הלוח העברי הסתיים באותה שנה בליל ח’ באב, סמוך לתשעה באב. יהודים רבים המירו את דתם על מנת להישאר במקום.

התיישבות באיטליה

יהודים רבים שגלו מקטלוניה הגיעו לאיטליה ומצאו מקלט בסיציליה, נאפולי, ליוורנו ובעיר רומא.

סיציליה

בסיציליה התיישבו יהודים שהגיעו מחצי האי האיברי כבר במאה ה-11 [10]. המקובל המפורסם רבי אברהם אבולעפיה, שלמד שנים רבות בקטלוניה, השתקע בסיציליה בסוף ימיו ושם כתב רוב החיבורים שלו[11]. סיציליה הייתה במשך שנים רבות חלק מכתר אראגון והקהילות היהודיות התקיימו שם עד סוף המאה ה-15, עם פרסום הצו לגירוש יהודי האי ב-18 ביוני 1492. יש לנו ידיעות על קהילה יהודית קטלאנית בסיציליה הודות זיהוי כתב-יד כסידור בנוסח קטלוניה[12], קהילה שהייתה קיימת כבר במאה ה-14 לפני פרעות קנ”א[13]. בשנת 2017 התגלה בעיר אג’ירה (Agira), בכנסיית סאלוואטורה, ארון קודש מאבן שהיה שייך לבית הכנסת של הקהילה היהודית הקטלאנית. בית הכנסת נבנה בשנת 1453 ואחרי גירוש יהודי סיציליה הפך לכנסייה.

 

רומא

מגורשי קטלוניה מצאו מקלט בעיר רומא. בשנת 1517 הקהילה המאורגנת בנתה לעצמה בית כנסת של העדה הקטלאנית (Schola Hebreorum Nationis Catalanorum)[14]. בשנת 1519 האפיפיור ליאו העשירי נתן ליהודי קטלוניה אישור להרחיב את הקהילה ולהעביר את בית הכנסת לדירות חדשות ולהקים שם מניין תפילה לפי מנהגם. בסוף שנת 1527 הקהילה הקטלאנית והקהילה של יוצאי אראגון התאחדו. בית הכנסת המאוחד של קטלוניה ואראגון שינה את מקומו פעם נוספת בשנת 1549. בשנת 1555 הקהילה החלה את הבנייה של בית כנסת חדש. יש עדויות שהקהילה הקטלאנית ניהלה מאבק על מנת לא להתמזג עם הקהילות של הספרדים. כל שאר הקהילות הספרדיות התמזגו לקהילה ‘איברית’ מאוחדת של רומא חוץ מהקטלאנים שהתאחדו עם יוצאי אראגון. לפי מפקד שנערך בשנת 1868, 838 יהודים היו שייכים אז לק”ק קטלוניה. בשנת 1904 בית הכנסת הקטלאני התאחד עם שאר בתי הכנסת של רומא לבית כנסת גדול מרכזי שנבנה על גדת נהר הטיבר, ומאז אין ידיעות על הקהילה.

התיישבות באימפריה העות’מאנית

מגורשי קטלוניה הגיעו גם לאימפריה העות’מאנית, שם היהודים התארגנו לפי קהילות מוצא שנקראו ‘קהלים’[15]. היו קהלים קטלאנים באיסטנבול, אדירנה, סלוניקי וגם בצפת[16].

ק”ק קטלאן בסלוניקי

מגורשי קטלוניה הקימו קהילה בסלוניקי בשם ק”ק קטלאן[17]. למרות היותם מיעוט, היהודים הקטלאנים סירבו להתמזג עם הספרדים ושמרו בכל תוקף על מנהגם הקדום. המנהיגים הרוחניים של ק”ק קטלאן נקראו בשם ‘מרביץ תורה’ ולא בשם ‘רב’. הראשון שידוע לנו הוא רבי אליעזר השמעוני שהגיעה לסלוניקי בשנת 1492 ואחריו המפורסם רבי משה קפסאלי. גם החכם רבי יהודה בן בנבניסטי הגיע אחרי הגירוש והקים ספרייה מאוד חשובה. עוד חכם מפורסם בקהילה הקטלאנית היה רבי משה אלמושנינו, מרביץ תורה, פרשן והוגה דעות[18]. משה היה בנו של רבי ברוך אלמושנינו, שבנה מחדש את בית הכנסת הקטלאני אחרי השריפה שהייתה בשנת 1545.

בשנת 1515, בשל מריבות פנימיות, הקהילה התפרקה לשני קהלים שנקראו “קטלאן ישן” ו”קטלאן חדש”[19].

בשנת 1526 הודפס לראשונה מחזור לימים נוראים בשם ‘מחזור לנוסח ברצלונה מנהג קאטאלוניה’[20].

יהודי קטלוניה הוציאו כמה הדפסות מחודשות של המחזור במאה ה-19. בשנת תרכ”ג (1863) הודפס ‘מחזור לראש השנה ויום הכפורים כמנהג ק”ק קאטאלאן ישן וחדש אשר בעירנו זאת שאלוניקי יע”א’ על ידי הצעיר יצחק אמארילייו.

בשנת תרכ”ט (1869) הודפס ‘מחזור כמנהג ק”ק קאטאלאן ישן וחדש’ על ידי משה יעקב עייאש ורבי חנוך פיפאנו, הביאום לבית הדפוס דוד המכונה בכור יוסף ארדיטי,סעדי אברהם שאלתיאל[21].

הקהילה הקטלאנית בסלוניקי התקיימה עד לפני השואה במלחמת העולם השנייה[22]. בשנת תרפ”ז (1927) הקהילה הקטלאנית הוציאה לאור בשלושה כרכים מחזור לימים נוראים כפי מנהג ק”ק קטלאן (מהדורה ממוספרת), הידוע בשם ‘נוסח ברצלונא מנהג קטלוניא’[23]. בכרך השני ‘תפילת יעקב’ יש הקדמה היסטורית ארוכה בלאדינו[24] על תולדות הקהילה היהודית הקטלאנית ועל הוצאת המחזור, אותה הקדמה מתומצתת ובעברית נמצאת בכרך הראשון ‘תפילת שמואל’. להלן קטע מהגרסה בעברית:

“אחת הפנינים הכי יקרות שהביאו אתם אבותינו בני גלות קטלוניא בצאתם בראש גולים הוא סדר תפלה קדמון זה לראש השנה ויום הכפורים הנודע בשם ‘נוסח ברצלונה מנהג קטלוניא’. ומרוב הצרות וטלטול הגלויות שבאו כשואה על הנודדים האמללים נתבלבלו רוב המנהגים ונתהפכו מעט מעט, כמעט כולם לסדר תפילה אחד הנקרא ‘נוסח ספרד’ חוץ מאחדים יוצאים מן הכלל שלא שנו מנהגם. בני ק”ק קטלן מעירנו זאת שאלוניקי גם הם לא שנו מנהגם. והם עד היום אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם לשפוך שיחם לפני ה’ בימים הנוראים על פי הנוסח הקדמון הזה שהביאו אתם מקטלוניא.”

הקהילה הושמדה בשואה, הניצולים עלו למדינת ישראל לאחר המלחמה בשנים 1945–1948.

 

התיישבות בצפון אפריקה

חופי הים של קטלוניה, ולנסיה ומיורקה פונים מול חופי אלג’יריה ושנים רבות התקיימו קשרי מסחר בין הארצות. בעקבות פרעות קנ”א קבוצה גדולה של יהודי קטלוניה גלו לאלג’יריה, במיוחד לעיר אלג’יר. באותה תקופה קמו בצפון אפריקה שלוש ממלכות אחרי נפילתם של האלמואחידון, אחת במרוקו של היום, אחת בתוניס, ואחת באלג’יריה שנשלטה על ידי שושלת בני זיאן. בגדול ניתן לומר שרוב יהודי קסטיליה גלו למרוקו, ויהודי קטלוניה, ולנסיה, מיורקה ואראגון הגיעו לאלג’יריה.

יהדות אלג’יר

השליטים המוסלמים של אלג’יריה באותם הימים, שבירתה הייתה אז העיר תלמסאן, קיבלו יפה את המגורשים. היהודים שהגיעו לאלג’יריה קיבלו מעמד של בני חסות כמקובל בארצות האסלאם תמורת תשלום מיסים. מצבם של יהודי אלג’יריה לפני הגירת מגורשי קטלוניה היה ירוד מאוד, גם כלכלית וגם רוחנית. הגולים שהגיעו תרמו להקמת מסחר עם ארצות אירופה ושיפרו את הכלכלה והתורה.

שני גדולי חכמי קטלוניה הריב”ש[25] והרשב”ץ[26] נמלטו לאלג’יר. לאחר זמן התמנה הריב”ש כמרא דאתרא ואב בית דין של קהילת אלג’יר, והרשב”ץ מונה לדיין בבית דינו. כשנפטר הריב”ש, הרשב”ץ מילא את מקומו. יהודי אלג’יריה קיבלו את מורתם של שני הרבנים, ואחריהם שמשו בקודש צאצאי הרשב”ץ, כבנו רבי שלמה בן שמעון (רשב”ש) ותלמידיהם. במשך כל הדורות יהודי אלג’יר שמרו בנאמנות ובקפדנות על מורשתם הרוחנית ועל המנהגים שהגיעו מקטלוניה, ועד עצם היום הזה הריב”ש, הרשב”ץ והרשב”ש הם ‘הרבנים’ של יהדות אלג’יר.

אחד המאפיינים של הפסיקה ההלכתית של רבני אלג’יר בכל הדורות הוא הכבוד למנהג, וזהו מאפיין שקיבלו מתורת הרמב”ן. בענייני הלכה פסקו באלג’יר תמיד כהריב”ש והרשב”ץ, ולא כהכרעת מרן הבית יוסף[27]. הפסיקה ההלכתית של חכמי אלג’יר המשיכה את אופן הפסיקה של בית המדרש הקטלאני של הרמב”ן והרשב”א. כך למשל ענה רבי אברהם אבן טוואה (1580-1510)[28], נינו של הרשב”ץ, לשאלה שנשאל בהלכות שבת מאת חכמי פאס:

“תשובה: דעו ישמרכם האל כי מגורשי’ מארץ קטלאניא אנחנו וע”פ מה שנהגו אבותינו ז”ל בהיותם שם נהגנו גם אנחנו במקומות אלו אשר נתפזרנו בהם בעונותינו ואתם יודעים שרבני קטלאניא אשר כל מנהגי הקהלות מיוסדים ע”פ הוראת’ הם הרמב”ן והרשב”א והרא”ה והר”ן זצ”ל ועוד כמה רבני’ גדולי’ אשר היו בכל דור עם הרבני’ הנז’ אף על פי שלא נתפשטו פסקיהם ולא יצאו לאור העולם ולכן אין ראוי לפקפק על מנהיגי קהלותיה’ אף על פי שלא ימצא אותו עניין מפורש בספרי’ כי מסתמא ע”פ גדולי’ הללו נהגו”[29]

בענייני התפלות והפיוטים יהודי אלג’יר שמרו בקפדנות על המנהגים שהגיעו מקטלוניה. המחזור לימים נוראים בנוסח ק”ק אלג’יר הגיע מקטלוניה עם מגורשי קנ”א[30].

במאה ה-18 כמה תלמידי חכמים ערערו על המנהג הקדום בטענה שהיה נגד דברי האר”י ז”ל. המנהג שהגיע מקטלוניה היה לומר פיוטים, סליחות, קינות, אזהרות ובקשות באמצע התפילה, והם טענו שאין לנהוג כך וצריך לשנות המנהג. רבני אלג’יר התנגדו לכך וטענו שלפי ההלכה אסור לשנות את המנהג הקדום[31], אבל למרות התנגדותם בדורות הבאים ברוב בתי הכנסת בעיר אלג’יר פשט מנהג התפילה על פי האר”י ז”ל (המכונה ‘מנהג המקובלים’)[32], ורק בשני בתי כנסת המשיכו לאחוז במנהג הקדום (המכונה ‘מנהג הפשטנים’): בבית הכנסת הגדול, ובבית הכנסת ‘יכין ובועז’ (ששמו הוחלף אחר כך ל’חברת גוגנהיים’).

הפיוטים המיוחדים, הנאמרים בשבתות ובימים טובים נדפסו בספר נפרד שנקרא קרוב”ץ[33]. לפי המסורת המנגינות המיוחדות שהחזנים שרים מתוך הקרוב”ץ מקורם ממסורת קטלוניה והגיעו לאלג’יר בתקופת הריב”ש והתשב”ץ[34].

בשנת תש”ס (2000) התקיימה הסדנה השנתית לאתנומוזיקולוגיה[35] שהתמקדה במסורת הליטורגית של יהודי אלג’יריה[36]והשתתפו בה חזנים אלג’יראים מישראל ומצרפת. הסדנה הוקלטה וכיום ניתן לשמוע את ההקלטות באתר האינטרנט של הספרייה הלאומית. הוקלטו קטעי חזנות של שבת, ימים נוראים, שלוש רגלים וימי התעניות, וכן פיוטים ושירת קודש של יהודי אלג’יריה. אף על פי שעברו יותר משש מאות שנה, ניתן למצוא בייחודיות המסורת הליטורגית של יהודי העיר אלג’יר שרידי שירת הקודש של יהודי קטלוניה מימי הביניים.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • יצחק בער, תולדות היהודים בספרד הנוצרית, תל אביב: עם עובד “דעת”, ה’תש”ה, 1945
  • Jean Régné, History of the Jews in Aragon: regesta and documents, 1213-1327 Jerusalem: 1978
  • .Yom Tov Assis, The Golden Age of Aragonese Jewry. Community ans society in the Crown of Aragon, 1213-1327, London: 1997
  • Ariel Toaff, «The jewish communities of Catalonia, Aragon and Castile in 16th century Rome», Ariel Toaff, Simon Schwarzfuchs (eds.), The Mediterranean and the Jews. Banking, Finance and International Trade (XVI-XVIII centuries), Ramat Gan: Bar-Ilan University Press, 1989, pp. 259-270
  • Eduard Feliu, «La trama i l’ordit de la historia dels jueus a la Catalunya medieval», I Congrés per a l’estudi dels jueus en territori de llengua catalana. Barcelona: 2001, pp. 9-29
  • Jewish Catalonia: Catalog of the exhibition held in Girona at the Museu d’Història de Catalunya, 2002.; Includes bibliographical references
  • Simon Schwarzfuchs, «La Catalogne et l’invention de Sefarad», Actes del I Congrés per a l’estudi dels jueus en territori de llengua catalana: Barcelona-Girona, del 15 al 17 d’octubre de 2001, Barcelona: Publicacions i Edicions de la Universitat de Barcelona, 2004, pp. 185-208
  • A history of Jewish Catalonia : the life and death of Jewish communities in Medieval Catalonia / Sílvia Planas, Manuel Forcano; photography, Josep M. Oliveras. 2009, Includes bibliographical references
  • Manuel Forcano, Els jueus catalans: la historia que mai no t’han explicat, Barcelona: Angle Editorial, 2014

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מבואר מדברי האר”י ז”ל (ר’ חיים ויטל, שער הכוונות, עניין נוסח התפילה, סוד י”ב שערים) שנוסח קטלוניה הינו אחד מי”ב הנוסחים שכנגד י”ב השבטים. בנוגע למנהגים, האר”י ז”ל חילק את עם ישראל לארבע משפחות עיקריות: ספרד, אשכנז, קטלוניה, ואיטליה (שני לוחות הברית, תורה שבכתב, במדבר)
  2. ^ הסידור מבוסס על כתבי-יד מן המאות ה-14 ועד 16 וכולל תפילות לכל השנה וגם הלכות, מנהגים והנהגות שלוקטו על ידי אחד מתלמידי רבינו יונה ג’ירונדי בבית מדרשו בברצלונה.
  3. ^ מאה ה-3 לפסה”נ – תחילת המאה ה-5 לסה”נ.
  4. ^ השם ‘ספרד’ הופיע בפעם ראשונה בספר עבדיה: “וְגָלֻת הַחֵל הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כְּנַעֲנִים עַד צָרְפַת וְגָלֻת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּסְפָרַד יִרְשׁוּ אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב” (עובדיה א, פסוק כ). רש”י הסתמך על תרגום יונתן למקרא שבו תרגם את השם ‘ספרד’ לשם ‘אספמיא’: “ספרד תרגם יונתן אספמיא” .
  5. ^ ממכתבו של רבי חסדאי אבן שפרוט למלך הכוזרים ניתן להבין שהשם ‘ספרד’ התייחס באותה תקופה לארצות שהיו תחת שלטון האסלאם, כלומר אַל־אַנְדָלוּס: “יִוָּדַע לַאֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, כִּי שֵׁם אַרְצֵנוּ שֶׁאָנוּ גָרִים בְּתוֹכָהּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ סְפָרַד וּבִּלְשׁוֹן יִשְׁמְעֵאלִים יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ אַל אַנְדָּלָס וְשֵׁם מְדִינַת הַמַּמְלָכָה קֹרְטֹבָה”. המכתב הינו פרי רוחו של רבי יהודה הלוי, ואם כן הביטוי משקף את זמן ריה”ל בלבד.
  6. ^ כך למשל כותב הרמב”ם במשנה תורה: “בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת נוֹהֲגִין בָּהֶן כָּבוֹד וּמְכַבְּדִים אוֹתָן וּמַרְבִּיצִין אוֹתָן. וְנוֹהֲגִין כָּל יִשְׂרָאֵל בִּסְפָרַד וּבַמַּעֲרָב בְּשִׁנְעָר וּבְאֶרֶץ הַצְּבִי לְהַדְלִיק עֲשָׁשִׁיּוֹת בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלְהַצִּיעַ בְּקַרְקָעָן מַחְצְלָאוֹת כְּדֵי לֵישֵׁב עֲלֵיהֶם. וּבְעָרֵי אֱדוֹם יוֹשְׁבִין בָּהּ עַל הַכִּסְאוֹת” (הלכות תפילה פרק י”א, ה).
  7. ^ בדברי הראשונים מצויה הבחנה ברורה בין יהדות ספרד לבין הקהילות שבצפון הנוצרי המכונה ‘אדום’ או ‘עשו’.
  8. ^ ברצלונה הייתה מוכרת כעיר הנשיאים בגלל כמות היהודים שנשאו את תואר הכבוד ‘נשיא’.
  9. ^ הדפסת האגרת בתוך הספר שבט יהודה, הנובר תרט׳׳ו.
  10. ^ ראו: מנחם בן-ששון, יהודי סיציליה 825–1068: תעודות ומקורות. ירושלים: מכון בן-צבי, תשנ”א
  11. ^ Moshe Idel, «The Ecstatic Kabbalah of Abraham Abulafia in Sicily and its Transmission during the Renaissance», Italia Judaica V: Atti del V Convegno internazionale (Palermo, 15-19 giugno 1992), Roma: Ministerio per i benni culturali e ambientali, pp. 330-340
  12. ^ בסידור כמנהג ק”ק קטלוניא, המחבר זיהה כתב־היד פרמה פלטינה 1752 כסידור נוסח קטלוניה. בסידור נמצאת ‘ברכת המלך’, בה מוזכר המלך פדריקו השלישי (1341–1377) שמלך בסיציליה בשנים 1355–1377. הודות זה ניתן לומר בוודאות שהייתה קהילה יהודית קטלאנית באי כבר במאה ה-14 לפני פרעות קנ”א. זה התיעוד הראשון על הקהילה היהודית הקטלאנית בסיציליה.
  13. ^ עד היום חשבו שהגל הגדול של יהודי קטלוניה הגיעו לסיציליה בסוף המאה ה-14 בעקבות פרעות קנ”א: Nadia Zeldes, «Els jueus i conversos catalans a Sicília: migració, relacions culturals i conflicte social», Roser Salicrú i Lluch et. al. (eds.), Els catalans a la Mediterrània medieval: noves fonts, recerques i perspectives, Barcelona: Institut de Recerca en Cultures Medievals, Facultat de Geografia i Història, Universitat de Barcelona, 2015, pp. 455-466
  14. ^ התעודות הארכיוניות פורסמו על ידי אריאל טואף, ראו: Ariel Toaff, «The jewish communities of Catalonia, Aragon and Castile in 16th century Rome», Ariel Toaff, Simon Schwarzfuchs (eds.), The Mediterranean and the Jews. Banking, Finance and International Trade (XVI-XVIII centuries), Ramat Gan: Bar-Ilan University Press, 1989, pp. 259-270
  15. ^ התארגנו בשבע קהילות בשם: קאטאלאן, אראגון, קאשטילייה, לשבון, גרוש ספרד, מאייורקה וציצילייה. כל הקבוצות התארגנו לפי מקום מוצאם של היהודים ושמרו על נוסח התפילה (מחזור) ועל המנהגים שנהגו לפני הגירוש. היה בקרבם נוסטלגיה גדולה למקום מוצאם והרבה הוסיפו לשם המשפחה את השם של העיר או המקום ממנו הגיעו: קאטאלאנו, קורדוב’ירו, קאסטרו, טולידאנו, קואינקה, וכו’.
  16. ^ ראו מפקדים במאמר: Simon Schwarzfuchs, «La Catalogne et l’invention de Sefarad», Actes del I Congrés per a l’estudi dels jueus en territori de llengua catalana: Barcelona-Girona, del 15 al 17 d’octubre de 2001, Barcelona: Publicacions i Edicions de la Universitat de Barcelona, 2004, pp. 185-208.
  17. ^ בית הקברות היהודי בסלוניקי מהמאה ה-16 ונחרב בשנת 1943. אף על פי שהמצבות לא קיימות, כמה חוקרים מקומיים העתיקו את הכתוב בהן ולכן יש לנו מידע על המצבות של הקהילה הקטלאנית.
  18. ^ בתשובה של רבי שמואל די מדינה פסק לטובת משה אלמושנינו ביחס לבניית בית כנסת של ק”ק קטלוניה.
  19. ^ יש עדות לכך בשו”ת הרדב”ז חלק א סימן רצב.
  20. ^ בשו”ת מהרש”ך (רבי שלמה בן אברהם הכהן) חלק ד סימן יד, יש עדות למחזור המיוחד לימים נוראים בנוסח ק”ק קאטאלאן.
  21. ^ המחזור הודפס בשם ‘מחזור לראש השנה כפי מנהג ספרד בקהילות קדושות סאלוניקי יע”א’ וכולל התפילות של ק”ק קטלאן ישן וחדש וק”ק אראגון.
  22. ^ יצחק שמואל עמנואל, גדולי שלוניקי לדורותם, תל אביב: דפוס א’ סטרוד ובניו, תרצ”ו, ע’ 22-23. (כולל רשימת שמות משפחה של הקהילות הקטלאניות בשנת 1936)
  23. ^ כרך א: תפלת שמואל. מחזור לראש השנה. כרך ב: תפלת יעקב. מחזור לשחרית ומוסף יום כפור. כרך ג: תפלת סעדי. מחזור ליל כפור ומנחה ונעילה.
  24. ^ מגורשי קסטיליה היו הרוב ולכן השפה הספרדית-יהודית (לאדינו) הפכה לשפה המדוברת לכל הקהילות, כולל הקהילה הקטלאנית.
  25. ^ הריב”ש היה במשך תקופה ארוכה רבה של קטלוניה.
  26. ^ הרשב”ץ התפרנס במיורקה ממקצוע הרפואה ואילו באלג’יר שלא היה ביקוש לחכמת הרפואה נאלץ להתפרנס מן הרבנות. ראו: אליהו רחמים זייני, פירוש על מסכת אבות: הוא החלק הרביעי מספר מגן אבות לרבנו שמעון בר צמח דוראן, ירושלים : ארז, תש”ס, פ”ד מ”ה.
  27. ^ כך כתב רב העיר רבי רפאל ידידיה שלמה צרור (1682-1729). תשב”ץ, הקדמה, ד”ה ומודעת וד”ה וכן. ראו גם: רבי יהודה עייאש (1688-1760), קונטרס ‘דיני מנהגי ארג’יל’, מודפס בסוף שו”ת ‘בית יהודה’ ח”א.
  28. ^ רבי אברהם בן טאווה היה מצאצאי הרשב״ץ והרמב”ן עמד בראש הישיבה באלג׳יר, תשובותיו נקבצו בשני ספרים האחד, נדפס בטור השלישי של הספר ״חוט המשולש״ שהמדפיסים צירפוהו כחלק רביעי לתשב״ץ.
  29. ^ שו”ת תשב”ץ חלק ד (חוט המשולש) טור ג סימן י.
  30. ^ רבי יצחק מרעלי (1867-1952) בהקדמתו למחזור כותב: “המחזור הזה הביאו אותו אבותינו מספרד בעת הגרשם משם בשנת קנ”א (1391) והחזיקו בו רבותינו הקדושים הריב”ש והרשב”ץ זצ”ל והנהיגוהו לדורות הבאים אחריהם.”
  31. ^ שלמה מ. ד. ועקנין, ‘תשובות חכמי אלג’יר ותוניס בענין שינוי במנהג התפילה באלג’יר, מקבציאל כרך ל”ט (סיון תשע”ג), עמ’ ל”ג-ק”ב.
  32. ^ מנהג המקובלים הוקבע בערך בשנת תקכ”ה (1765).
  33. ^ נהוראי בן סעדיה אזוביב, חכמת מסכן: והוא ספר קרוב”ץ שנהגו לאומרם הקהל הקדוש שבעיר ארג’יל יע”א, ליוורנו: תקל”ב [מהדורה שנייה בשם ‘חכמת המסכן’ ליוורנו תקנ”ג, ואח”כ כמה מהדורות בשם ‘קרובץ’ ליוורנו תרי”ב, שם תרכ”ה, שם תרס”ב]. יש אומרים שהמילה קרוב”ץ היא ראשי תיבות של הפסוק ‘קול רינה וישועה באהלי צדיקים’ (תהלים קיח טו), ויש אומרים שזה שיבוש של המונח ‘קרובות’ (קרובות = פיוטים) בהגייה אשכנזית.
  34. ^ גם בבתי הכנסיות של המקובלים שמרו על לחן ונוסח הפיוטים אלא שאמרום מחוץ לעמידה וברכות ק”ש בדומה למנהג הספרדים היום.
  35. ^ מטעם המחלקה למוזיקה שבאוניברסיטת בר-אילן בשותפות צוות הפונותיקה של הספרייה הלאומית והמרכז לחקר המוזיקה היהודית של האוניברסיטה העברית.
  36. ^ אדוין סרוסי ואריק קרסנטי, ‘לחקר המוזיקה הליטורגית של יהודי אלג’יריה’, פעמים 91 (תשס”ב), עמ’ 31-5
    0
]]>
הרה”ג רבי יעקב פרץ שליט”א על מנהג קטלוניא שלא לומר כל נדרי https://sidurcatalunya.com/2019/07/%d7%94%d7%a8%d7%94%d7%92-%d7%a8%d7%91%d7%99-%d7%99%d7%a2%d7%a7%d7%91-%d7%a4%d7%a8%d7%a5-%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%98%d7%90-%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%92-%d7%a7%d7%98%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%99/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2594%25d7%25a8%25d7%2594%25d7%2592-%25d7%25a8%25d7%2591%25d7%2599-%25d7%2599%25d7%25a2%25d7%25a7%25d7%2591-%25d7%25a4%25d7%25a8%25d7%25a5-%25d7%25a9%25d7%259c%25d7%2599%25d7%2598%25d7%2590-%25d7%25a2%25d7%259c-%25d7%259e%25d7%25a0%25d7%2594%25d7%2592-%25d7%25a7%25d7%2598%25d7%259c%25d7%2595%25d7%25a0%25d7%2599 Wed, 31 Jul 2019 18:58:57 +0000 https://sidurcatalunya.com/?p=379

]]>
El descubrimiento del «sidur» y «nusaj» catalanes, con Idan Pérez Radio Sefarad https://sidurcatalunya.com/2019/07/el-descubrimiento-del-sidur-y-nusaj-catalanes-con-idan-perez-radio-sefarad/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=el-descubrimiento-del-sidur-y-nusaj-catalanes-con-idan-perez-radio-sefarad Wed, 31 Jul 2019 18:55:13 +0000 https://sidurcatalunya.com/?p=376

Radio Sefarad
]]>
סידור קטלוניא – רשימת הפיוטים https://sidurcatalunya.com/2019/07/%d7%a8%d7%a9%d7%99%d7%9e%d7%aa-%d7%94%d7%a4%d7%99%d7%95%d7%98%d7%99%d7%9d/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%25a8%25d7%25a9%25d7%2599%25d7%259e%25d7%25aa-%25d7%2594%25d7%25a4%25d7%2599%25d7%2595%25d7%2598%25d7%2599%25d7%259d Wed, 10 Jul 2019 07:01:07 +0000 https://sidurcatalunya.com/?p=342 Read more about סידור קטלוניא – רשימת הפיוטים[…]]]> סידור קטלוניא – רשימת הפיוטים

 

האדרת והאמונה לחי עולמים                   26 177

כל ברואי מעלה ומטה יעידון יגידון (ר’ שלמה אבן גבירול)               36 187

יריבי תריב ומחריבי תחריב (יהודה; תחינה ליום שני)                      61

יבואונו רחמיך ומרום הקשיבה (תחינה)                 68

ה’ ארכו בגלות שני (לוי אבן אלתבאן?)                  68

למה תהיה כאיש נדהם (לוי אבן אלתבאן)  69

ה’ יגוני קראוני (יהודה הלוי, תחינה לי’ בטבת)                   70

התחלה: ה’ אלוהי ישועתי פלטה נפשי (עזרא בן שלמה, תחינה לתענית אסתר)                      71

ה’ אם מאוס מאסתנו ולעד זנחתנו (משה, תחינה לי”ז בתמוז)                      73

ה’ זעקתי בצירי ומכובד שברי (זרחיה הלוי, תחינה לשני וחמישי קודם ט’ באב)                                  75

ה’ רוח רחמים השב אל עם בגלות יושב (תחינה לערב ר”ח בשני וחמישי)                  76

ה’ זרה עם קודש ושמך קדש (תחינה)                     77

ה’ איה חסדיך הראשונים אשר סיפרו אבותינו מלפנים (תחינה)                    78

ה’ צור ישראל שלח גואל (תחינה)              78

חוסה עלינו ברחמיך (תחינה)                    79

ה’ בוקר תשמע קולי בוקר; גם: רוחי חובלה ימי נזעכו                     80

ה’ אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים (תחינה)                 80

ה’ יאשוני מרחמיך כל גוים שכחי אלוהים (יהודה הלוי)                    81

ה’ לחצוני מוני ומרוב יגוני (תחינה)                       82

אדון חסדך בל יחדל (זכור/מי כמכה; יהודה הלוי)                363

קוראי מגילה הם ירננו אל אל; גם: אחרי בלותי ואני בעיר בבל (אברהם אבן עזרא, פורים)                  373

ליל שימורים אותו אל חצה (פסח/מעריב)             393

ליל שימורים אכלו פחוזים (פסח/זולת במעריב [מתוך: ליל שימורים אותו אל חצה])              397

קדש והתקדש טבול ופרוס (סימן ליל הסדר)                       409

קדוש בכוס ראשון ובירק גנך (סימן לליל הסדר)                  409

בהקדישך נקי כף לירקות (סימן לליל הסדר)                       410

קדש ורחץ כרפס יחץ (סימן לליל הסדר)                410

קדש רחץ כרפס וחץ לשיר פדות (סימן לליל הסדר)             410

שולמית שחרחורת בתוך עולמות (!) תתהלל (שלמה בן גבירול, רשות לאזהרות)                     442

שמור ליבי מענה היה במאוד נענה (שלמה אבן גבירול, אזהרות)                   445

אמת עלי לספר מאמרות (רשות לאזהרות)             452

בצל שדי אחסה וצדקו לא אכסה (שלמה בן גבירול, אזהרות)                        454

יום יצאה כלת עדנים (זרחיה הלוי, שבועות)                      467

אנא אל אחד ושמו אחד (סעדיה גאון, סוכות/הושענא)                    470

אנא אל ראשון נצור נצורים כאישון (יוסף בן אביתור? סוכות/הושענא)                     471

כהושעת ירויי יאור; גם: אנא כהושעת ירואיי יאור (יוסף בן אביתור; סוכות/הושענא)             471

אנא אל אחד מבייש אומרי שניים (סעדיה גאון, סוכות/הושענא)                  472

אנא יוצר דורשני (יוסף בן אביתור ; סוכות/הושענא)                       472

כהושעת יגיעי נשם ומוכי גו ושכם (יוסף בן אביתור; סוכות/הושענא)                       472

אנא האל הנקדש בקדושת (!) שלוש (סעדיה גאון; סוכות/הושענא)               473

אנא יסד יסודות מקדשי (יוסף בן אביתור; סוכות/הושענא)              474

כהושעת ידידים מכף מעבידים (יוסף בן אביתור; סוכות/הושענא)                 474

אנא השם בכסאו חיות ארבע (סעדיה גאון; סוכות/הושענא)                        475

אנא צור מושיעי ומצודתי וסלעי (סוכות/הושענא)              476

כהושעת ניני אב המון מנוא אמון (סוכות/הושענא)             476

אנא המיוחד לכבודו בשמות חמישה (סעדיה גאון; סוכות/הושענא)              477

אנא מלכי וקדושי שעה רחשי ולחשי (סוכות/הושענא)                                477

כהושעת צפיעי איש תמים מאנשי מרמה ודמים (סוכות/הושענא)                 478

אנא הבורא עולמו בימים שישה (סעדיה גאון; סוכות/הושענא)                    478

אנא מלכי וקדושי פצני מיד מחפישי (סוכות/הושענא)                     479

כהושעת יקושי מלבן פרוכים בקש ותבן (יוסף בן אביתור; סוכות/הושענא)                479

אלוהים אזון בטובך שווע אום נוכחת (יוסף קמחי; סוכות ושבת/הושענא)                 480

אנא צור הנראה בלבת לנוצרי דת כבבת (סוכות ושבת/הושענא)                   481

כהושעת יהודה ואפרים מיד מצרים (סוכות ושבת/הושענא)             482

בהדר תנובה בהדס וערבה (סוכות/הושענא?)         482

אנא המקדים לעולמו דברים שבעה (סעדיה גאון; סוכות/הושענא)                483

עת שערי רצון להיפתח (יהודה בן שמואל בן עבאס; עקדה [סטרופת הפתיחה משמשת כהושענא])       484

ידידים העומדים פני רב עליליה (סטרופת פתיחה, כהושענא)                        484

שערי תפילה פתח רוכב ערבות (סטרופת פתיחה, כהושענא)            484

רחמנא ידכר לנא קיימה דאברהם רחימא   484

יגלה צור ישועתו לעם מפחדו נדהם (סטרופת פתיחה, כהושענא)                  484

שב שכנו עלי כיסא נישא ואינו נושא (סטרופת פתיחה, כהושענא)   484

אנא זכור ברית תם המשתחווה ארצה פעמים שבע (סוכות/הושענא)            485

יבואונו חסדיך צורי שוכן שחק (סוכות/הושענא)                 485

מחץ משנאי ושית בצר לדוחי (סוכות/הושענא)                  486

למענך אדיר באדירים (סעדיה גאון; סוכות/הושענא)                       486

יום צעקו שבים מחטאיהם (יצחק בן גיאת; סטרופת פתיחה, כהושענא)                    486

יוצר מרומות ונגהם ישר לב עקוב (סוכות/הושענא)            487

אבי אבי רחמני (סוכות/הושענא)              487

למען אב מאור כשד שיווע ונענה (יוסף בן אביתור? סוכות/הושענא)            487

יגלה קץ נעלם וגם פדיון ירימו (סוכות/הושענא)                 488

קחה מלכי ניב חיכי תנובתי הטובה (סוכות/הושענא)                       489

אודך ביום שביעי ואחדש שיריך (סוכות/הושענא)               489

יזכור על איומה כבושה מלוך ה’ (סוכות/הושענא)               490

בנקשי על דלתיך שעה נא ממעוניך (סטרופת פתיחה, כהושענא)                   490

זכרה ברית שלוחך מכהן במנוחיך (סטרופת פתיחה, כהושענא)                     491

את רחמיך אשאל וחמלתך אדרושה (שתי סטרופות, כהושענא)                     491

שעה תחינתי וקבל הגיוני (סטרופת פתיחה, כהושענא)                    491

יה שלח מפנה מהלך לפניך (יהודה הלוי, הבדלה; כאן סטרופת הפתיחה, כהושענא)                 491

אנא מרום הקשיבה לקול זעקת עמך (סטרופת פתיחה, כהושענא)                 492

אמצני אלוהי ביום מועדי וחגיגי (יוסף בן אביתור; סוכות/הושענא)               492

לנקמות לבוש אימות ומתני קנאה תשנס (משמש כהושענא)                        492

אנא ישר עם בא בהושענא רבה (יוסף בן אביתור; סוכות/הושענא)               493

ירצה צור אין כערכו שוועת עמו ושיחו (יהודה הלוי; סטרופת פתיחה, כהושענא)                   494

אל נא אוצרך הטוב תפתח ברום זבולה (סוכות/הושענא)                 494

יושב קדם איום ונורא יום זה תאמץ סובבי תורה (יוסף [בן אביתור?]; סוכות/הושענא)                       496

האל למושעות לעם נושע בה’ הושענא בחסדך מייחלים לה’ (סוכות/הושענא)                        497

יפה נוף אנופף כחזיון תעודה (יוסף בן אביתור; סוכות/הושענא)                   497

אנא בקראינו לקול שוועינו ה’ שמעה                    498

דברים לקחתי שמע ה’ (דויד)                    498

סולו לרוכב בערבות ביה שמו (סטרופת פתיחה, כהושענא)              499

מלך כל ממליך יושב במרום משגבו (כאן הושענא)               499

בהיכלך הגיון מהללך; גם: אראלים אהובים באומץ מאדירים בקול                499

המציא מנוח לעם הולכים שחוח              500

רחום פרוש חסדך על גוי לך כפיו פרושים 501

נברך לאלוהינו משלו האכילנו; גם: ברוך אל מחוללינו וצור ילדנו (פזמון לברכת המזון)                       601

כל אחד כפי שכלנו לאל הודינו (פזמון לברכת המזון)                       602

בינו בינו נא זאת ידידי רעי; גם: נברך לאלוהינו אחד (פזמון לברכת המזון)                 603

יפי שירי ומנעמי רנני (כאן: יפה שירי וכו’; יצחק בן גיאת? רשות לברכו, כאן כפזמון לברכת המזון)      604

הזן את העולם כולו ברוב גדלו; גם: ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם הזן את העולם כולו ברוב גדלו (ברכת המזון)       610

שבטי יה נחלתך חסדיך יזכורו (שמואל; למילה)                  623

ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם אשר קידש עובר במעי אמו (לפדיון הבן)               628

רצה נא מחמד הילולי; גם: אהבת קדמונים וברית ראשונים (אברהם בן עזרא?)                      633

חרדים לבית תפילתם להתוודות עוונותם; גם: מה נאמר ואנחנו ניגפים (משה בן עזרא)                      634

שוכני בתי חומר (שלמה בן גבירול, תוכחה)                        651

שמעו מלכים האזינו נסיכים (במאגר: והאזינו) (יהודה הלוי, צידוק דין)                      655

אלוהי אל תדינני כמעלי (יצחק בן מר שאול, בקשה)                        662

ה’ נגדך כל תאוותי (יהודה הלוי, בקשה)                 664

אנא אדון הממציא בלי ממציא (בקשה, מיוחסת לרמב”ן)                             666

נמצא באחד אין צורה לקדמותו (פיוט על י”ג מידות)                       667

תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה’ שיפוך שיחו ואביון לעליון יתן קולו (בקשה, מיוחסת לרשב”א)  668

אלוהים אלי אתה אשחרך צמאה לך נפשי (בקשה, מיוחסת לר’ זרחיה הלוי)               701

 

מפתח הפיוטים

 

אבי אבי רחמני (סוכות/הושענא)              487

אדון חסדך בל יחדל (זכור/מי כמכה; יהודה הלוי)                363

ה’ איה חסדיך הראשונים אשר סיפרו אבותינו מלפנים (תחינה)                    78

ה’ אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים (תחינה)                 80

ה’ אם מאוס מאסתנו ולעד זנחתנו (משה, תחינה לי”ז בתמוז)                      73

ה’ ארכו בגלות שני (לוי אבן אלתבאן?)                  68

ה’ בוקר תשמע קולי בוקר; גם: רוחי חובלה ימי נזעכו                     80

ה’ זעקתי בצירי ומכובד שברי (זרחיה הלוי, תחינה לשני וחמישי קודם ט’ באב)                                  75

ה’ זרה עם קודש ושמך קדש (תחינה)                     77

ה’ יאשוני מרחמיך כל גוים שכחי אלוהים (יהודה הלוי)                    81

ה’ יגוני קראוני (יהודה הלוי, תחינה לי’ בטבת)                   70

ה’ לחצוני מוני ומרוב יגוני (תחינה)                       82

ה’ נגדך כל תאוותי (יהודה הלוי, בקשה)                 664

ה’ צור ישראל שלח גואל (תחינה)              78

ה’ רוח רחמים השב אל עם בגלות יושב (תחינה לערב ר”ח בשני וחמישי)                  76

אודך ביום שביעי ואחדש שיריך (סוכות/הושענא)               489

אל נא אוצרך הטוב תפתח ברום זבולה (סוכות/הושענא)                 494

אלוהי אל תדינני כמעלי (יצחק בן מר שאול, בקשה)                        662

אלוהים אזון בטובך שווע אום נוכחת (יוסף קמחי; סוכות ושבת/הושענא)                 480

אלוהים אלי אתה אשחרך צמאה לך נפשי (בקשה, מיוחסת לר’ זרחיה הלוי)               701

אמצני אלוהי ביום מועדי וחגיגי (יוסף בן אביתור; סוכות/הושענא)               492

אמת עלי לספר מאמרות (רשות לאזהרות)             452

אנא אדון הממציא בלי ממציא (בקשה, מיוחסת לרמב”ן)                             666

אנא אל אחד ושמו אחד (סעדיה גאון, סוכות/הושענא)                    470

אנא אל אחד מבייש אומרי שניים (סעדיה גאון, סוכות/הושענא)                  472

אנא אל ראשון נצור נצורים כאישון (יוסף בן אביתור? סוכות/הושענא)                     471

אנא בקראינו לקול שוועינו ה’ שמעה                    498

אנא האל הנקדש בקדושת (!) שלוש (סעדיה גאון; סוכות/הושענא)               473

אנא הבורא עולמו בימים שישה (סעדיה גאון; סוכות/הושענא)                    478

אנא המיוחד לכבודו בשמות חמישה (סעדיה גאון; סוכות/הושענא)              477

אנא המקדים לעולמו דברים שבעה (סעדיה גאון; סוכות/הושענא)                483

אנא השם בכסאו חיות ארבע (סעדיה גאון; סוכות/הושענא)                        475

אנא זכור ברית תם המשתחווה ארצה פעמים שבע (סוכות/הושענא)            485

אנא יוצר דורשני (יוסף בן אביתור ; סוכות/הושענא)                       472

אנא יסד יסודות מקדשי (יוסף בן אביתור; סוכות/הושענא)              474

אנא ישר עם בא בהושענא רבה (יוסף בן אביתור; סוכות/הושענא)               493

אנא מלכי וקדושי פצני מיד מחפישי (סוכות/הושענא)                     479

אנא מלכי וקדושי שעה רחשי ולחשי (סוכות/הושענא)                                477

אנא מרום הקשיבה לקול זעקת עמך (סטרופת פתיחה, כהושענא)                 492

אנא צור הנראה בלבת לנוצרי דת כבבת (סוכות ושבת/הושענא)                   481

אנא צור מושיעי ומצודתי וסלעי (סוכות/הושענא)              476

את רחמיך אשאל וחמלתך אדרושה (שתי סטרופות, כהושענא)                     491

בהדר תנובה בהדס וערבה (סוכות/הושענא?)         482

בהיכלך הגיון מהללך; גם: אראלים אהובים באומץ מאדירים בקול                499

בהקדישך נקי כף לירקות (סימן לליל הסדר)                       410

בינו בינו נא זאת ידידי רעי; גם: נברך לאלוהינו אחד (פזמון לברכת המזון)                 603

בנקשי על דלתיך שעה נא ממעוניך (סטרופת פתיחה, כהושענא)                   490

בצל שדי אחסה וצדקו לא אכסה (שלמה בן גבירול, אזהרות)                        454

ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם אשר קידש עובר במעי אמו (לפדיון הבן)               628

דברים לקחתי שמע ה’ (דויד)                    498

האדרת והאמונה לחי עולמים                   26 177

האל למושעות לעם נושע בה’ הושענא בחסדך מייחלים לה’ (סוכות/הושענא)                        497

הזן את העולם כולו ברוב גדלו; גם: ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם הזן את העולם כולו ברוב גדלו (ברכת המזון)       610

המציא מנוח לעם הולכים שחוח              500

התחלה: ה’ אלוהי ישועתי פלטה נפשי (עזרא בן שלמה, תחינה לתענית אסתר)                      71

זכרה ברית שלוחך מכהן במנוחיך (סטרופת פתיחה, כהושענא)                     491

חוסה עלינו ברחמיך (תחינה)                    79

חרדים לבית תפילתם להתוודות עוונותם; גם: מה נאמר ואנחנו ניגפים (משה בן עזרא)                      634

יבואונו חסדיך צורי שוכן שחק (סוכות/הושענא)                 485

יבואונו רחמיך ומרום הקשיבה (תחינה)                 68

יגלה צור ישועתו לעם מפחדו נדהם (סטרופת פתיחה, כהושענא)                  484

יגלה קץ נעלם וגם פדיון ירימו (סוכות/הושענא)                 488

ידידים העומדים פני רב עליליה (סטרופת פתיחה, כהושענא)                        484

יה שלח מפנה מהלך לפניך (יהודה הלוי, הבדלה; כאן סטרופת הפתיחה, כהושענא)                 491

יום יצאה כלת עדנים (זרחיה הלוי, שבועות)                      467

יום צעקו שבים מחטאיהם (יצחק בן גיאת; סטרופת פתיחה, כהושענא)                    486

יוצר מרומות ונגהם ישר לב עקוב (סוכות/הושענא)            487

יושב קדם איום ונורא יום זה תאמץ סובבי תורה (יוסף [בן אביתור?]; סוכות/הושענא)                       496

יזכור על איומה כבושה מלוך ה’ (סוכות/הושענא)               490

יפה נוף אנופף כחזיון תעודה (יוסף בן אביתור; סוכות/הושענא)                   497

יפי שירי ומנעמי רנני (כאן: יפה שירי וכו’; יצחק בן גיאת? רשות לברכו, כאן כפזמון לברכת המזון)      604

יריבי תריב ומחריבי תחריב (יהודה; תחינה ליום שני)                      61

ירצה צור אין כערכו שוועת עמו ושיחו (יהודה הלוי; סטרופת פתיחה, כהושענא)                   494

כהושעת יגיעי נשם ומוכי גו ושכם (יוסף בן אביתור; סוכות/הושענא)                       472

כהושעת ידידים מכף מעבידים (יוסף בן אביתור; סוכות/הושענא)                 474

כהושעת יהודה ואפרים מיד מצרים (סוכות ושבת/הושענא)             482

כהושעת יקושי מלבן פרוכים בקש ותבן (יוסף בן אביתור; סוכות/הושענא)                479

כהושעת ירויי יאור; גם: אנא כהושעת ירואיי יאור (יוסף בן אביתור; סוכות/הושענא)             471

כהושעת ניני אב המון מנוא אמון (סוכות/הושענא)             476

כהושעת צפיעי איש תמים מאנשי מרמה ודמים (סוכות/הושענא)                 478

כל אחד כפי שכלנו לאל הודינו (פזמון לברכת המזון)                       602

כל ברואי מעלה ומטה יעידון יגידון (ר’ שלמה אבן גבירול)               36 187

ליל שימורים אותו אל חצה (פסח/מעריב)             393

ליל שימורים אכלו פחוזים (פסח/זולת במעריב [מתוך: ליל שימורים אותו אל חצה])              397

למה תהיה כאיש נדהם (לוי אבן אלתבאן)  69

למען אב מאור כשד שיווע ונענה (יוסף בן אביתור? סוכות/הושענא)            487

למענך אדיר באדירים (סעדיה גאון; סוכות/הושענא)                       486

לנקמות לבוש אימות ומתני קנאה תשנס (משמש כהושענא)                        492

מחץ משנאי ושית בצר לדוחי (סוכות/הושענא)                  486

מלך כל ממליך יושב במרום משגבו (כאן הושענא)               499

נברך לאלוהינו משלו האכילנו; גם: ברוך אל מחוללינו וצור ילדנו (פזמון לברכת המזון)                       601

נמצא באחד אין צורה לקדמותו (פיוט על י”ג מידות)                       667

סולו לרוכב בערבות ביה שמו (סטרופת פתיחה, כהושענא)              499

עת שערי רצון להיפתח (יהודה בן שמואל בן עבאס; עקדה [סטרופת הפתיחה משמשת כהושענא])       484

קדוש בכוס ראשון ובירק גנך (סימן לליל הסדר)                  409

קדש והתקדש טבול ופרוס (סימן ליל הסדר)                       409

קדש ורחץ כרפס יחץ (סימן לליל הסדר)                410

קדש רחץ כרפס וחץ לשיר פדות (סימן לליל הסדר)             410

קוראי מגילה הם ירננו אל אל; גם: אחרי בלותי ואני בעיר בבל (אברהם אבן עזרא, פורים)                  373

קחה מלכי ניב חיכי תנובתי הטובה (סוכות/הושענא)                       489

רחום פרוש חסדך על גוי לך כפיו פרושים 501

רחמנא ידכר לנא קיימה דאברהם רחימא   484

רצה נא מחמד הילולי; גם: אהבת קדמונים וברית ראשונים (אברהם בן עזרא?)                      633

שב שכנו עלי כיסא נישא ואינו נושא (סטרופת פתיחה, כהושענא)   484

שבטי יה נחלתך חסדיך יזכורו (שמואל; למילה)                  623

שוכני בתי חומר (שלמה בן גבירול, תוכחה)                        651

שולמית שחרחורת בתוך עולמות (!) תתהלל (שלמה בן גבירול, רשות לאזהרות)                     442

שמור ליבי מענה היה במאוד נענה (שלמה אבן גבירול, אזהרות)                   445

שמעו מלכים האזינו נסיכים (במאגר: והאזינו) (יהודה הלוי, צידוק דין)                      655

שעה תחינתי וקבל הגיוני (סטרופת פתיחה, כהושענא)                    491

שערי תפילה פתח רוכב ערבות (סטרופת פתיחה, כהושענא)            484

תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה’ שיפוך שיחו ואביון לעליון יתן קולו (בקשה, מיוחסת לרשב”א)  668

]]>
קריאת התורה לפי נוסח יהודי אלג’יר https://sidurcatalunya.com/2019/06/%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%9c%d7%a4%d7%99-%d7%a0%d7%95%d7%a1%d7%97-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99-%d7%90%d7%9c%d7%92%d7%99%d7%a8/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%25a7%25d7%25a8%25d7%2599%25d7%2590%25d7%25aa-%25d7%2594%25d7%25aa%25d7%2595%25d7%25a8%25d7%2594-%25d7%259c%25d7%25a4%25d7%2599-%25d7%25a0%25d7%2595%25d7%25a1%25d7%2597-%25d7%2599%25d7%2594%25d7%2595%25d7%2593%25d7%2599-%25d7%2590%25d7%259c%25d7%2592%25d7%2599%25d7%25a8 Wed, 26 Jun 2019 09:14:53 +0000 https://sidurcatalunya.com/?p=301 Read more about קריאת התורה לפי נוסח יהודי אלג’יר[…]]]>  לימוד טעמי המקרא – לפי החוברת טעמים

בראשית

בראשית

נח

לך לך

וירא

חיי שרה

תולדות

ויצא

וישלח

וישב

מקץ

ויגש

ויחי

שמות

שמות

וארא

בא

בשלח

יתרו

משפטים

תרומה

תצוה

כי תשא

ויקהל

פקודי

ויקרא

ויקרא

צו

שמיני

תזריע

מצורע

אחרי מות

קדושים

אמור

בהר

בחוקותי

תזריע

מצורע

אחרי

קדושים

במדבר

במדבר

נשא

בהעלותך

שלח

קורח

חוקת

בלק

פינחס

מטות

מסעי

דברים

דברים

ואתחנן

עקב

ראה

שופטים

כי תצא

כי תבוא

ניצבים

וילך

האזינו

ברכה

 

 

טעמי המקרא

טעמי ההפטרה

ברכות ההפטרה

ברכות אחרי ההפטרה

]]>
La tradición litúrgica de los judíos de Argelia. Taller de Etnomusicología – Universidad de Bar-Ilán (2000) https://sidurcatalunya.com/2019/06/la-tradicion-liturgica-de-los-judios-de-argelia-taller-de-etnomusicologia-universidad-de-bar-ilan-2000/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=la-tradicion-liturgica-de-los-judios-de-argelia-taller-de-etnomusicologia-universidad-de-bar-ilan-2000 Mon, 24 Jun 2019 20:28:01 +0000 https://sidurcatalunya.com/?p=266 Read more about La tradición litúrgica de los judíos de Argelia. Taller de Etnomusicología – Universidad de Bar-Ilán (2000)[…]]]> Después de la entrevista realizada en Radio Sefarad “El descubrimiento del «sidur» y «nusaj» catalanes” mucha gente me ha pedido los enlaces para poder escuchar las grabaciones del ‘Taller de Etnomusicología’ que se celebró en Israel el año 2000  en nombre de la Facultad de Música de la Universidad de Bar-Ilán, por iniciativa de “Renanot, Instituto de Música Judía” y con la colaboración de la Fonoteca de la Biblioteca Nacional de Israel y el Centro para la investigación de la música judía de la Universidad Hebrea de Jerusalén. En este taller participaron Jazanim (cantores) argelinos de Israel y de Francia y se grabaron diferentes tradiciones litúrgicas de Argelia. Cabe destacar que la tradición litúrgica que conserva las melodías que llegaron de Cataluña es la tradición de los judíos de Argel (la actual capital de Argelia).

 

הסדנה לאתנומוסיקולוגיה – אוניברסיטת בר-אילן תשנ”ט

אחרי הראיון שנערך ברדיו ספרד “גילוי הסידור והנוסח הקטלאניים” פנו אליי אנשים רבים בנוגע להקלטות של הסדנה השנתית לאתנומוסיקולוגיה שהתקיימה בישראל בשנת 2000 מטעם המחלקה למוסיקה שבאוניברסיטת בר-אילן, ביוזמה של “רננות, המכון למוסיקה יהודית” ובשיתוף פעולה עם הפונותיקה של הספרייה הלאומית והמרכז לחקר המוסיקה היהודית של האוניברסיטה העברית. בסדנה השתתפו חזנים אלג’ירים מישראל ומצרפת והוקלטו מסורות ליטורגיות שונות מאלג’יריה. צריך לציין שהמסורת הליטורגית שמשמרת את המנגינות שהגיעו מקטלוניא היא מסורת יהודי העיר אלג’יר (בירת אלג’יריה הנוכחית).

La tradition liturgique des Juifs d’Algérie. Atelier d’ethnomusicologie – Université de Bar-Ilan (2000)

Après l’interview réalisée sur Radio Sefarad “La découverte des Catalans Sidour et Noussah”, de nombreuses personnes m’ont demandé les liens pour écouter les enregistrements de “l’Atelier d’ethnomusicologie” organisé en Israël en 2000 par la Faculté de musique de l’Université de Bar-Ilan, à l’initiative de “Renanot, Institut de musique juive” et avec la collaboration de la bibliothèque de la Bibliothèque nationale d’Israël et du Centre de recherche sur la musique juive de l’Université hébraïque de Jérusalem. Dans cet atelier, des Algériens hazanim (chanteurs) d’Israël et de France ont participé et différentes traditions liturgiques de l’Algérie ont été enregistrées. Il est à noter que la tradition liturgique préservant les mélodies venues de Catalogne est celle des Juifs d’Alger (la capitale actuelle de l’Algérie).

 

Y17511

ראש חודש – הלל; סוכות; פסח. הקלטת סקר

צפון אפריקה / אלג’יריה – אלג’יר

Y17512

סוכות – הושענות; שמחת תורה. הקלטת סקר

צפון אפריקה / אלג’יריה – אלג’יר

Y17513

סוכות – ערבית, הקרוב”ץ של יום א’; פיוטים; שירת הים. הקלטת סקר

צפון אפריקה / אלג’יריה – אלג’יר

Y17514

ראש השנה – פיוטים; יום כיפור – פיוטים. הקלטת סקר

צפון אפריקה / אלג’יריה – קונסטנטין

Y17515

נשמת כל חי. הקלטת סקר

צפון אפריקה / אלג’יריה – אלג’יר

Y17516

פיוטים ושחרית של סוכות; נשמת כל חי; מוסף. הקלטת סקר

צפון אפריקה / אלג’יריה – אלג’יר

Y17517

ראש השנה – פיוטים; יום כיפור – ערבית (פיוטים). הקלטת סקר

צפון אפריקה / אלג’יריה – אורן

Y17518

ראש השנה. הקלטת סקר

צפון אפריקה / אלג’יריה – אורן

Y17519

תהילים (בנוסחים שונים). הקלטת סקר

צפון אפריקה / אלג’יריה – קונסטנטין

Y17520

תיקון חצות, פיוטים שונים, קריאה בתורה – עשרת הדברות. הקלטת סקר

צפון אפריקה / אלג’יריה – קונסטנטין

Y17521

יום כיפור; שמחת תורה; קריאות בתורה. הקלטת סקר

צפון אפריקה / אלג’יריה – אלג’יר

Y17522

סליחות, קריאה בתורה, הפטרות, יום כיפור. הקלטת סקר

צפון אפריקה / אלג’יריה – אורן

Y17523

פיוטים ושירים. הקלטת סקר

צפון אפריקה / אלג’יריה – אורן

Y17524

פיוטים; קריאה בתורה. הקלטת סקר

צפון אפריקה / אלג’יריה – קונסטנטין

Y17525

ראש השנה. הקלטת סקר

צפון אפריקה / אלג’יריה – אורן

Y 06336 (DAT)

פיוטים, שירים (שפה ערבית), נגינה

צפון אפריקה / אלג’יריה

Y 06929

יום כפור, תפילת ערבית.. הקלטת סקר

‫צפון אפריקה / אלג’יריה – גרדיה

Y 06930

יום כפור, תפילת ערבית ושחרית. הקלטת סקר

צפון אפריקה / אלג’יריה – גרדיה

Y 06931

יום כפור, תפילת שחרית. הקלטת סקר

צפון אפריקה / אלג’יריה – גרדיה

Y 06932 (1-2)

ימים נוראים – חלקי תפילה. הקלטת סקר

צפון אפריקה / אלג’יריה – קונסטנטין

Y 06933 (1-2)

חתונה. הקלטת סקר

צפון אפריקה / אלג’יריה – קונסטנטין

Y 06934 (1-2)

ראש השנה – ערבית. הקלטת סקר

צפון אפריקה / אלג’יריה – אורן

Y 06935

ראש השנה שחרית. הקלטת סקר

צפון אפריקה / אלג’יריה – גרדיה

Y 06936

‫ ראש השנה ערבית. הקלטת סקר

צפון אפריקה / אלג’יריה – גרדיה

Y 06937

ראש השנה קדוש, ברכות ושחרית. הקלטת סקר

‫צפון אפריקה / אלג’יריה – גרדיה

Y 06938

ראש השנה שחרית. הקלטת סקר

צפון אפריקה / אלג’יריה – גרדיה

Y 06939

שחרית של שבת. הקלטת סקר

צפון אפריקה / אלג’יריה – גרדיה

Y 06940

ל”ג בעומר. הקלטת סקר

אלג’יריה – גרדיה

Y 06941

יום כפור – שחרית. הקלטת סקר

צפון אפריקה / אלג’יריה – גרדיה

Y 06942

‫ שחרית של חול. הקלטת סקר

צפון אפריקה / אלג’יריה – גרדיה

Y 06943

ראש השנה שחרית. הקלטת סקר

‫צפון אפריקה / אלג’יריה – גרדיה

Y 06944

יום כפור שחרית. הקלטת סקר

צפון אפריקה / אלג’יריה – גרדיה

Y 06945

‫ראש השנה שחרית. הקלטת סקר

צפון אפריקה / אלג’יריה – גרדיה

Y 06946

‫ יום כפור מוסף. הקלטת סקר

צפון אפריקה / אלג’יריה – גרדיה

Y 06947

ראש השנה מוסף ופורים. הקלטת סקר

צפון אפריקה / אלג’יריה – גרדיה

Y 06948

‫ יום כפור – מוסף. הקלטת סקר

צפון אפריקה / אלג’יריה – גרדיה

Y 06994

‫ הבדלה. הקלטת סקר

צפון אפריקה / אלג’יריה – גרדיה

Y 06995

‫ פיוטים לברית מילה; פיוטים לבני 5 הנכנסים לתלמוד תורה. הקלטת סקר

צפון אפריקה / אלג’יריה – גרדיה

Y 11185

פיוטים בנוסח אלג’יר

צפון אפריקה / אלג’יריה – אלג’יר

Y 11186

פיוטים לברית מילה בונסח יהודי אלג’יר

צפון אפריקה / אלג’יריה

Y 11187

פיוטים בונסח יהודי אוראן

צפון אפריקה / אלג’יריה – אורן

Y 11188

‫ תפלות ימים נוראים בנוסח יהודי אלג’יר

צפון אפריקה / אלג’יריה

]]>
Barcelona & Girona – June 2019 https://sidurcatalunya.com/2019/06/barcelona-girona-june-2019/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=barcelona-girona-june-2019 Mon, 17 Jun 2019 18:59:36 +0000 https://sidurcatalunya.com/?p=235 Read more about Barcelona & Girona – June 2019[…]]]> On Wednesday 12/06/2019 I presented and officially handed the Sidur Catalunya to the Jewish Community of Barcelona (CIB). Before the presentation, I was honored to preside the Mincha prayers as Shaliach Tzibur. It was the first time in more than 500 years that the Tefillah was in Nusach Catalunya at a Catalan Synagogue. The conference was a success; I want to thank Rabbi Daniel Ashkenazi, chief rabbi of Barcelona.

On Thursday, 13/06/2019, I talked about the Nusach Catalunya and the publication of the Sidur at the “Jewish Diasporas, European Journeys” conference in the ‘Nahmanides Institute for Jewish Studies’ of Girona. After the lecture, in a ceremony the Sidur was officially handed to the ‘Nova Escola Catalana’ community. Afterwards, I handed a copy of the Sidur to the Rabbi of Girona, R. Avrohom Yitzchok Rosemberg, at the Synagogue of Girona.

Idan Pérez

]]>